מצב כלכלי נמוך שהחל להפריע לי, מה לעשות?

היי:)
בעוד כמספר חודשים אהיה בת 15. כשנולדתי להוריי לא הייתה בעיה כלכלית (אני הבכורה), אך לפני בערך 8 שנים נוצרה בעיה כלכלית מאוד גדולה (באותה תקופה שהמצב החל להדרדר כבר היו לי 2 אחים קטנים וזה הקשה כי זה עוד המון הוצאות).
מכיון שהתרגלתי לחיות כך לא הייתה לי בעיה עם זה עד כה, התרגלתי לחיות בבית קטן ובחדר שבקושי יש בו מקום לזוז, עם מעט מאוד בגדים וזוג נעליים אחד שקטן עליי. לא לצאת עם חברים (או לצאת ורק לארח להם חברה במסעדות וכו אך בלי לאכול).
בכללי הסתפקתי במה שיש לי, לא דרשתי יותר מדי מההורים שלי והכי הרבה שהם הוציאו עליי בשנה האחרונה זה גג 400 שח בחודש על צופים ועוד חוג, אוכל טבעוני שהוא קצת יותר יקר, נסיעות (רב קו) וממש ממש מדי פעם דברים קטנים כאלו (או לא קטנים, אבל לא יקרים יותר מדי).
אני באמת לא מתלוננת וגם לא חושבת שזה קצת, אני פשוט מודעת לעובדה שלרב חברותיי יש הרבה יותר ממני והן מקבלות הרבה יותר, מסתובבות עם בגדים חדשים ועם מותגים יפים ולא מבינות למה אני מסתובבת עם אותם בגדים במשך כמה ימים.

תמיד הסתפקתי במה שיש לי, בשנה האחרונה התחלתי להעריך את ההורים שלי הרבה יותר. המצב הכלכלי מעולם לא הפריע לי.
לפני כחודש עברנו דירה, לא רחוק בכלל ואפילו באותו רחוב. עברנו לדירה יותר קטנה ובגלל שבקושי יש לי מקום בחדר נאלצתי להחליף את הארון שהיה לי בשידה עם כמה מגרות.

שלא תבינו לא נכון, אני לא מתלוננת ואני באמת מעריכה את ההורים שלי ואת מה שהם עשו וממשיכים לעשות בשבילי. אבל בשבוע האחרון זה התחיל קצת להפריע לי.
אני עולה לתיכון בלי מרבית חבריי הקודמים, אלמד בשכבה חדשה ולא אכיר כמעט אף אחד.
בתיכון שאלמד בו אין תלבושת אחידה.
אני לא מפחדת ממה שיחשבו עליי, במהלך השנתיים האחרונות למדתי לקבל ולהיות שלמה עם עצמי ואני עושה מה שאני אוהבת לעשות ולא מעניין אותי מה אנשים אחרים יחשבו או יגידו עליי.
אבל אני לא רוצה שהם ישאלו אותי למה אני אבוא עם אותן החולצות כל הזמן.
יש לי בסביבות ה5 חולצות וההורים שלי רוצים לחסוך בכביסה ולכן לא עושים כל הזמן כביסות (ליתר דיוק, מבקשים ממני לא לעשות כל הזמן. אני זו שדואגת לכביסה בבית).

עד השנה פחות הייתה לי בעיה כי יכולתי להגיד שפשוט יש לי כמה חולצות עם סמל באותו צבע, אבל בתיכון לא אוכל לעשות זאת ואני לא רוצה שישאלו אותי, בעיקר כי לא נעים לי לשמוע את השאלה הזו. ועכשיו אני גם אצטרך לחשוב על תירוץ אחר כי אני (ובעיקר ההורים שלי ) ממש לא מעוניינת שהילדים שילמדו איתי בכיתה יהיו מודעים למצב הכלכלי בביתי.

אין פה שאלה, פשוט הרגשתי שאני צריכה לפרוק ולא היה לי יותר מדי למי. אם יש לכם מה להגיב בנושא אשמח לשמוע.
שוב- אני מסתפקת במה שיש לי, לא מתלוננת ובאת מעריכה את מה שיש לי ואת מה שעושים בשבילי (אני גם עוזרת המון בבית ועושה את רב המטלות).