אוהב אותה אך לא רואה ממש עתיד, האם להמשיך את הזוגיות או לסיים אותה?

ובכן, זה יהיה ארוך, אז קחו פופקורן ובואו נתחיל.
אני וחברה שלי בזוגיות 4 שנים, הכרנו בצבא והכל היה טוב. בשנתיים הראשונות לקשר היינו רבים הרבה, על כל מיני נושאים, קנאה, חוסר תאום בציפיות שלנו אחד מהשני (אני מאמין שבני זוג צריכים להיות שווים במטלות בבית ובבישולים והיא מפונקת ומצפה שאני אעשה הכל) רבנו על כל מיני נושאים... בשנתיים האחרות אחרי ששנינו השתחררנו מהצבא, לא ממש מצאתי את עצמי בחיי האזרחות, והחלפתי כמה מקומות עבודה, בזמן שהיא חתמה קבע ועכשיו היא עובדת באזרחות בעבודה מסודרת שהיא כמו המקצוע שהיה לה בצבא. בשנתיים האחרונות מאז השחרור אני מרגיש שאין לנו עתיד.. אני רוצה לקדם את הקשר וכל פעם שאני מנסה לדבר איתה על זה היא מתחמקת ואומרת לי משפטים כמו "קודם תעמוד על הרגליים ואז נוכל לדבר" או "אנחנו לא נתחתן לפני גיל 30"
כרגע אני נמצא אצלה הרבה יותר משהיא נמצאת אצלי, כי אני גר במושב והיא טוענת ש"משעמם לה שם" והיא גרה בעיר, אבל גם כשאני רוצה שהיא תגיע אליי היא ממציאה תירוצים ובפועל מגיעה פעם בשבועיים לכמה שעות בזמן שאני אצלה 3 פעמים בשבוע. (לה יש רכב משלה ומשכורת קבועה, אני כרגע במינוס בבנק וצריך למצוא דרכים להגיע אליה בתחבורה ציבורית ולהוציא על זה כסף לבד)
אחרי כל הזמן הזה בקשר היו כמה פעמים שניסיתי להיפרד ממנה ולא יכולתי.. כי אני עדיין אוהב אותה... יש לציין גם שבשנה שנה וחצי האחרונות אנחנו בקושי מקיימים יחסים, כי אני מבולבל וכל פעם שהיא מנסה לקדם מגע אני דוחה אותה (הגוף שלי פיזית מתכווץ ואני דוחף אותה ממני או מתחמק) אבל מצד שני כשהיא מתפשטת או משהו כזה אני כן נמשך אוהב להסתכל עליה.
בכל מקרה, אני יודע שאין לזה עתיד, אני לא יודע אם אני רוצה להמשיך את הקשר הזה או לסיים אותו כבר, כי אנחנו לא נהיים צעירים יותר, ואני ממש לא מוכן להגיע למצב שרק בגיל 30 נתחתן, אחרי 11 שנים יחד.. ולכו תדעו אם בגיל 30 היא תחליט שמתאים לה בכלל כל העניין.. אני לא רוצה בגיל 28 לעבור לגור עם מישהי ואז לגלות שלא מתאים לי ההתנהלות שלנו הזוג שצריך לתחזק דירה, ואז לסיים את זה ולצאת לרווקות בגיל 28 ולחפש את עצמי..
אני אוהב אותה אבל אני מבולבל.. חושב שיש אנשים יותר מתאימים בעולם לשנינו.. אני לא מצליח לאזור את האומץ לסיים את זה.. אבל יודע שזה ייגמר מתישהו..
מה עליי לעשות??