כבר מאורסת. אבל עדיין לא מספיק שלמה עם הקשר, עד כמה מיניות מטורפת חשובה?

היי חברי הפאנל המדהים הזה!!
אני בחורה בת 30 מלפני שבוע ובזוגיות עם בחור מדהים בן 38 קרוב לשנתיים ומתגוררים יחד.
שנינו אקדמאים( תואר ראשון) ועובדים בעבודות מסודרות ..
איך הכרנו ?אתם אוליי שואלים..
האמת הכרנו לראשונה במפגש של חברים משותפים לפני מספר שנים כשהייתי בתחילתו של קשר זוגי אחר.. וכך במשך השנים היינו בקשר ידידותי אך על אש נמוכה והיה זמן שכלל לא, כי גם לחייו נכנסה בחורה...
אחכ היה לי עוד סוג של קשר עם בחור גרוש שהתאהבנו אחד בשני עד כלות אך היה זה קשר הרסני ממספר בחינות ..
בתקופה שהקשר הסוער דעך התגברה הידידות עם הבנזוג הנוכחי שתמך בי ברגעי הקושי של דעיכת הקשר והתחיל לחזר כי טען שזהה בי פוטנציאל לקשר זוגי.
אציין שמתברר בדיעבד שחברה משותפת שלנו כבר האיצה בו בעבר "להתחיל" איתי. בטענה שאנו מאד מתאימים, אך אז כבר הייתי בקשר הראשון שלי..
חשוב לי לציין! שכלפי חוץ כידיד הבחור נתפס בעיני כבחור "מלאך" כזה עושה טוב לכולם, אך מבחינה חיצונית לא חשבתי שיכולה להיות לי משיכה אליו
(אני מרוקאית ונחשבת לבחורה יפה ותמיד חשתי טייפ קאסט שלי יהיה מישהו במראה יותר קלאסי או מראה מעט מזרחי)
והבחור המדובר הוא אשכנזי בהיר עור ועיניים..
אך בכל אופן התחיל איזשהוא קשר שבאמת התחיל בתקופה של חיזוק בתור ידי מכאבי הקשר הקודם..
ומאז אנחנו קרוב לשנתיים..
מה אומר ומה אגיד?!
הבנזוג הנוכחי שלי הוא בחור מדהים ומכיל , רגיש ומבין, נאמן ולויאלי.. חזק בנפשו וברוחו ( דיי מצרך נדיר היום ממה שאני שומעת מחברות) ואנחנו גם מאוד אוהבים אחד את השני. אציין שבזכות הקשר נגרמו לי הרבה רגעי אושר..
אך משהו אינטימי (לא למתחת גיל 18 בבקשה). בפעם הראשונה שקרה בינינו המגע המיני וראיתי את איבר מינו מיד שמתי לב שהוא קטן מהממוצע ממה שראיתי בחיי, אך לא ממש קטן והבנתי שזה מה שיש לבחור ועם זה אצטרך להתמודד אם אשאר..(אני בחורה מינית אך לא יותר מדיי)ואז היה בי קול פנימי שאמר אם את רוצה לעזוב זה עכשיו... כי אחכ יהיה קשה יותר..
אך כנראה שגם עצם היותי אז בתקופה של חולשה נפשית מיד לאחר פרידה כואבת. ועצם זה שהיה לי טוב עם הבחור נשארתי ולהמון זמן!!
בכמה החודשים הראשונים של הקשר עוד היו לי קשיי הימשכות כללית אל הבחור (לא רק בגלל האיבר) .. ומידי פעם אפילו דחייה קלה אך זה עבר..
המשיכה בינינו קיימת אך לא מטורפת ומושתתת המון גם על האהבה החזקה שבינינו..
התחומי עניין שלנו משותפים, השיחות זורמות .. ובחצי שנה האחרונה גם התחלנו לראות עצמנו כזוג שיכול להיות לעוד הרבה שנים.. דמיינו איך הילדים המשותפים שלנו ייראו וכו..ודברנו רציני על אירוסין קרובים...כל תהליך הצעת הנישואין לא היה ממש הפתעה כיוון שהבחור שיתף אותי בתהליך בחירת הטבעת.
כשבוע לפני שידעתי שהוא הולך להציע חשתי תחושות של מועקה הקשורות להצעת נישואין..
וקשרתי אותן לכך שהולכת להיות תפנית בחיי..
לפני כשבועיים הבחור הציע לי נישואין במהלך חופשה. אני הסכמתי והיו בי תחושות של אושר באותן רגעים והחלטנו שנודיע לחברים ולמשפחה לקראת סוף החופשה.. מה שקרה אצלי פתאום זה תחושת מועקה כבדה ..
שגרמה לי לא לרצות להודיע ושגם הוא לא יודיע למקרה שיהיה מצב של ביטול האירוסים..
בדרך חזרה הביתה הוא שם לב למועקה שבי שאל אותילגביה ושתפתי אותו בנושא.. כמובן שזה כאב לו מעט. סכמנו שנתחום את ההחלטה לתוך שבועיים שבהם אחליט אך לא למושכו יותר מדיי ..בכל אופן אנו לא בני 22..
במהלך השבועיים היו מספר ימים שלקחתי פסק זמן חלקי הכולל מעט ווצאפים והלכתי לאמי . ובאמת הרגשתי תחושות של געגוע ואהבה רבה ( אך מן הסתם בדרכ קורה אחרי קשר ארוך של שנתיים)
אציין שלאחרונה התחלתי גם עבודה חדשה כך שכל העניין של התחושות המורכבות בקשר נפלו על זמן של התערות במקום חדש. וזה קצת הקשה עליי למצוא זמן אמיתי ממש לבחון את הקשר..
לאחר פרק זמן של כשבועיים. שזה הפרק הזמן שקבענו להחלטה הסופית ..יצאנו למסעדה והחלטנו שמפרסמים זאת .. ואחכ קבלתי הרבה מזל טוב וכו. ביום ויומיים למחרת זה נפל גם על שחטפתי שפעת קלה פתאום..
ושוב עלה בי עניין האיבר המין שלו ושאיתו אצטרך להתמודד כל החיים .אני גם יודעת שבדרכ איבר מספק לא הוא זה שגורם לבחורה לגמור אלא משחק באצבעות.. שאת זה הוא עושה דיי טוב..
ויש פה על המשקל בחור זהב מול מיניות לא הכי בשמיים.. אך זה לא משהו שתופס אותי בדרכ ביום יום...
אציין שאף פעם לא הייתי בחורה טיפוסית שחלמה על שמלה לבנה מגיל קטן ורק בשנתיים האחרונות התחיל להתיישב לי רעיון של נישואין בכלל..(אגב הוריי גרושים) לפני כן הייתה לי סוג של פחד ממחויבות ארוכת שנים..ויש לי גם מעט חרדה חברתית.( חרדה שקורית במצבים שהפוקוס עליי) מה שיקרה אם אתחתן..
אציין שאני בחורה עם דמיון מאוד מפותח( מה שייתכן גורם לי להרגיש כרגע תחושות של מעט דחייה ממנו , דומות למה שהיו לי בתחילת הקשר) אך לא כמו בכל מהלך הקשר שכן דיי זרם לי איתו ואהבתי מאוד את גופו..
אציין שהוא מאד אוהב ונמשך אליי. (מצידו אף פעם לא היו בעיות בתחום הזה)
גם מבחינה חיצונית אני המראה הקלאסי שהוא נמשך אליו..

כרגע נמצאת בימים מאוד עמוסים רגשית , כי מצד אחד מאורסת כבר . מצד שני לא מספיק שלמה עם זה..
מחשבה על פרידה ממנו גורמת לי כאב עצום. אך התמודדות עם הקיים גורמת לי לתחושות של מועקה..
אם זה לא זה רוצה לחתוך בהקדם לפני שיתחילו התכנונים לחתונה בפועל.. ההורים שלו דתיים כך שמרגע האירוסים לא נרשה לעצמינו למשוך זאת הרבה..
מה דעתכם בנושא??
להכיל את הנושא המיני ולנסות למקסם מה שאפשר גם בעזרת ייעוץ חיצוני או שיש כאן עילה לפירוק הקשר?