מתגעגעת לקשר שהיה לי עם האקס... לא יכולה להמשיך הלאה

היי, אני אנסה כמה שיותר לקצר את זה אבל סליחה מראש אם דברים יחזרו על עצמם.

האקס שלי נפרד ממני לפני שלושה חודשים. אני מרגישה בן אדם אחר, לא שלמה עם שום דבר בחיים שלי מאז.. כשהייתי איתו הייתי בטוחה רק בדבר אחד - וזו מערכת היחסים שלנו. היא הייתה כל כך טובה וטהורה, כל פרט ופרט בה היה מושלם. לא תיארתי לעצמי שזה יקרה.. והאמת שאף אחד לא תיאר. כולם כולל כולם (גם ההורים של שני הצדדים וכל החברים) היו בטוחים שנחזיק לחתונה, היו כבר דיבורים על עתיד למרות הגיל הצעיר.. והיינו ביחד מעל לשנה וחצי..

הקשר נגמר בצורה די מזוויעה.
היינו אחרי חופשה עם המשפחה שלו בחו"ל, רבתי איתם על משהו שכיום נראה לי ממש שטותי ואני מצטערת על זה. הוא נפרד ממני יום אחרי שחזרנו מהטיול.
הוא אמר שזה לא לגמרי קשור לריב, אבל זה גרם לו להבין שהקשר הזה לא בשבילו..
הוא לא דיבר איתי על זה לפני זה, לכן לא ציפיתי לזה *בכלל* וזה בא בבום אחד גדול! הוא עשה את זה גם בדרך נוראית, השאיר את הדברים שלי בשקית בחדר מדרגות וכתב בווצאפ שהקשר נגמר.. ואני פשוט לא מצליחה להוציא מהראש את התמונה שלי רצה במדרגות ללובי, בוכה ומחפשת אותו והוא פשוט כבר לא היה שם..

מאותו רגע התחלתי להתקשר אליו ולכתוב לו באובססיביות, רק רציתי לשמוע את הקול שלו ולדבר איתו, להבין מאיפה זה נובע והוא לדעתי קצת הגזים.. לקח לו 4 ימים לענות לי כמו שצריך ולהפגש ולסגור מעגל, וגם אז זה ממש שבר אותי. לא ראיתי אותו מאז..

חודש לאחר מכן פגשתי מישהו בעבודה החדשה, יצאנו והיינו ביחד עד לא מזמן.. אני לא יודעת אפילו אם לקרוא לזה קשר.. בקושי התראינו וגם אז היו ויכוחים, הרבה פעמים ניסיתי להשוות אותו לאקס כי הרבה דברים שהוא עשה - האקס היה עושה אחרת בצורה טובה הרבה יותר.. וזה הקשה עליי כל כך.. כל הזמן חשבתי על זה שהאקס שלי היה דואג לי בזמן שאותו אחד היה לא בוגר ולא הבין מה אני רוצה ממנו (וגם קטן בגיל)

אני חושבת שפעלתי מהר מדי עם אותו אחד, הוא באמת אחלה בן אדם וחכם וחברותי אבל זה לא היה לנכון להכנס למערכת יחסים כשעוד לא התגברתי על האקס.

אני *לא מסוגלת* למחוק אותו. מחקתי חלק מהתמונות באינסטגרם, אבל כל שאר הדברים.. השיחות, התמונות ששמורות בטלפון, המזכרות שיש לי ממנו.. אני לא מסוגלת להפטר מהם! וכל פעם הם מזכירים לי את החלקים הטובים במערכת יחסים שלנו שאני יודעת שיכלו להשתפר אם הוא רק היה נותן לזה צאנס.. וקשה לי כל כך!
יש לי התקפי בכי משום מקום! בעבודה לפעמים אני בוכה מבפנים וזה לפעמים יוצא החוצה ואני נאלצת ללכת הצידה ולקוות שאף אחד לא יראה אותי דומעת..

מתחננת אליכם לעצות שיעזרו לי! בלי בולשיטים על "תני לזה זמן", כי ניסיתי והזמן לא יעזור אם כל פעם אזכר בו.. ואני לא יכולה פיזית למחוק אותו מכל מקום, אני חושבת שהבעיה היא שלא הפנמתי שזה נגמר לגמרי ואני פשוט לא יודעת איך להשלים עם זה.
אז בבקשה לאור הדברים שכתבתי תעזרו לי לצאת מזה, אני ממש סובלת