זה בסדר להסגיר את הידיד שלי ליועצת בגלל נטיות אובדניות?

זוכרים את השאלה "ידיד שלי סובל מדיכאון עד שאני לא יכולה יותר לסבול את זה" ? זאת השאלה שלי. ובעצם זה ההמשך. כן אני הקשבתי לעצתכם והתרחקתי ממנו אבל לא לגמרי, כדי שידע שאני שם בשבילו למרות הכל. לא יודעת איך להגיד את זה אבל הוא עיצבן אותי מאוד, הפערים ביננו גרמו לי לאבד למשך יום אחד את כל הסבלנות שלי כלפיו, ואני יודעת שזה נורא פגע בו. למעשה הוא לא עשה לי כלום, אבל לי ספציפית נמאס כל כך מהחולשה שלו וזה שהוא הופך לעיוור כלפי הבעיות של אנשים אחרים ופולט שטויות שהיו פוגעות בי, אבל באותו היום רק הייתי עצבנית. הכעס לא בא בגללו, פשוט אותו היום משהו הלך לא טוב לי והסברתי לו את זה מראש. גם אחרי שכבר התעצבנתי והתנצלתי ואמרתי שזה לא קשור אליו וכעסתי כבר קודם הוא סירב והחליט שהכל קשור אליו, כמו תמיד בעצם. זה עוד יותר עצבן אותי אבל נרגעתי, לא לחלוטין, אבל נרגעתי וגם החברה הכי טובה שלי הייתה שם והיא גישרה ביננו פחות או יותר. אבל אחרי אותו היום מאוד התרחקנו, מאוד. התחמקתי ממנו אפילו יותר, דיברנו מאוד קצת וזה לא שרבנו, ככה קרה פשוט. הקטע שלא ממש התחרטתי על שום דבר, רק על זה שאמרתי שמשהו מפריע לי. פעם ראשונה שאי פעם הייתי עצבנית, מתוסכלת. וזה פגע בו יותר מידי, כמו נוצה שאם אפילו הרוח החלשה ביותר תנשוב בה, היא תעוף. ואז לפני כמה ימים בודדים התכתבתי איתו בשיעור והיה קשה לפספס את העובדה שהוא חושב שאין לו טעם לחיות, כי היא כתובה על הדף. הסיבות שלו קטנות, והוא לוקח הכל קשה מידי. יותר מידי רגשות. אנחנו הפכים אפילו בזה, אבל אני עדיין אנושית ולכן החלטתי שאני חייבת לעזור לו גם אם אני לא חושבת שאנחנו מתאימים להיות חברים. החלטתי שאני נותנת ליועצת את שלושת דפי ההתכתבויות שלנו, ששמרתי בשמרדף וארשום במסודר את כל הבעיות שהוא אמר לי אי פעם שיש לו. אני עושה את זה בגלל שאכפת לי, בגלל שלאף אחד לא מגיע להתמודד עם זה לבד, בגלל שאני לא רוצה שהוא ימות או יפגע בעצמו וגם בגלל עצמי. כי אני לא יכולה לעזור לו מספיק, אני לא יכולה להיות החברה הכי טובה שלו. אני לא יכולה להתמודד עם זה ששני הבנים שהם החברים הכי טובים שלי חושבים על מוות בתור אופציה. קצת יותר מידי בשבילי. זה אנוכי אבל אני מעבירה את זה ליועצת, כמובן שאני לא עומדת לנטוש את הידיד הזה. בכל זאת, למרות השוני אני כן בסדר איתו ומידי פעם נהנת איתו.
אני יודעת שזה מעשה נכון לעשות, וגם לא אכפת לי מההשלכות שהוא ישנא אותי או לא ידבר איתי. אני לא רוצה שזה שאני סיפרתי יגרום לו להרגיש עוד יותר רע ולעשות משהו, זה הפחד היחיד שלי מהמעשה.