מרגישה בודדה ופתטית, נמאס לי לשחק שאני בסדר כשאני לא, מה לעשות?

אפילו לכתוב את זה אני ארגיש עלובה. אני יודעת שאני בגיל ההתבגרות ואני בונה את עצמי לעתיד ובטח גם בתגובות אתם תכתבו משהו כמו 'זה אמור לקרות לך כי את בגיל ההתבגרות' אבל לפי דעתי זה משהו מעבר. אפשר להגיד שלפני שלוש שנים הייתי במקום כל כך טוב, היו לי חברות, היה לי בית ספר, ההורים שלי היו גאים בי והכל היה מושלם. בשנתייםשנה שעברו אני מרגישה שהכל מתפרק לי. עברתי שני בתי ספר, אין לי חברות, זאת אומרת כן יש לי אבל רק שתיים שאחת מהן בריב איתי והשנייה אני מרגישה שהיא שומרת כעסים עלי. ניסיתי לדבר איתה על זה אבל היא אומרת שהכל בסדר. בכל מקרה, ההורים שלי מוציאים עלי את העצבים שלהם ואני לבד. יש לי כל כך הרבה לספר, כל כך הרבה לשתף אבל אין לי את מי. ניסיתי פסיכולוגים והם לא מבינים אותי. ניסיתי לדבר עם אמא שלי, לשתף אותה אבל היא לא מזיזה את העיניים שלה מהטלפון אז מרגיש לי שאני מדברת לעצמי. בינתיים מי שכן החזיק אותי ולא התפרקתי זו הייתה סבתא שלי אבל בדיוק היום גיליתי שגם היא לא מאמינה בי ואפשר להגיד די מזלזלת בי וביכולות שלי. וגם לגבי בנים... בעיני אני הדבר הכי מכוער שקיים אבל כמה וכמה אומרים לי שאני מאוד יפה.. בפעמים שהייתי יוצאת עם חברות שלי תמיד היו מתחילים איתן, תמיד הן רצו מישהו וישר כביכול הוא היה שלהן, וכשאני רוצה מישהו אני כל כך מתאמצת, אני מדברת יותר מנסה לגרום לו לראות אותי ופשוט הוא תמיד ירצה את היותר יפות ממני. קשה לי מאוד, אני ממש לבד. אין לי את מי לשתף בכל מה שקרה לי, אני סופגת הרבה אנשים שפגעו בי ואני תמיד סולחת. אני אפילו מרגישה כל כך פתטית שאני בוכה על דברים קטנים, שיש אנשים שיש להם מחלות סופניות ואני בוכה על זה שאני לבד. יש לכמה אנשים נטייה לשפוט אותי מבלי להכיר אותי והם אומרים דברים שמאוד פוגעים בי אבל אני לא מראה שאני נפגעת. אני ילדה שלא מראה שפוגעים בי ובכללי לא מראה כלום, אבל אני מאוד רגישה וילדים מסכימים לעצמם לדבר עלי לא יפה ולשפוט אותי ואחר כך עוד להביא לי חיבוק. אני כבר לא יודעת מה לעשות, אין לי את מי לשתף, במשפחה שלי כולם מזלזלים בי ומאמינים שלא יצא ממני כלום, ובבית ספר החדש לא יצא לי להכיר חברים שאני נפגשת איתם או מתכתבת. אני מאוד לבד. אני אכולה מבפנים כבר נמאס לי לחייך כל יום ולהראות שאני בסדר כי אני לא. אני יודעת שכתבתי משהו שאולי אי אפשר לייעץ אבל אני באמת אשמח אם מישהו שכן קרה לו משהו דומה יכול אולי לייעץ לי מה הואהיא עשו בשביל שיהיה יותר טוב, וגם בכללי אני אשמח שאנשים יתנו לי עצה או מוטיבציה משהו שקצת חסר לי. תודה רבה למי שקורא ועוזר או אפילו רק קורא, זה גם ישמח אותי לדעת שיש אנשים שכן רואים את מה שיש לי להגיד. תודה והמשך יום טוב לכולם.