האם לצאת מהארון כהומוסקסואל למרות שאני ביסקסואל?

בערך מגיל 14 הבנתי שקיימת אצלי משיכה לגברים. אך רק מגיל 19 גיבשתי את נטייתי המינית והבנתי שאני ביסקסואל. למרות שקיימת אצלי משיכה מינית אל נשים ואל גברים, עדיין אני יותר מתעניין בגברים. עד היום נדלקתי שלוש פעמים על אנשים. אבל רק הפעם הראשונה (בגיל 15) זה היה על בת. בשני המקרים האחרים הם היו בחורים ואילו הפעם השלישית הייתי אשכרה מאוהב (בחבר הכי טוב שלי. לצערי הוא סטרייט). וזה תמיד היה לי ברור איכשהו שאני אחיה את חיי עם גבר. מרגיש לי יותר נכון ויותר טבעי עבורי.

עכשיו פה מגיעה הדילמה שלי. האם לספר למשפחה שלי שאני ביסקסואל או ישר לומר שאני הומו?
כי אם הם ידעו שאני ביסקסואל, לא חשוב כמה פעמים אדגיש שאני יותר מעדיף גברים, כולם (במיוחד הצד של אבא שלי שהוא די שמרן) ינסו לדחוף אותי להיות בזוגיות עם אישה. עצם העובדה שאני נמשך גם לנשים אבל מעדיף זוגיות עם גבר, זה דבר שבאמת יעצבן אותם ויגרום להם לעשות לי את המוות (גם ככה תמיד הייתי הכבש השחור בצד של אבא שלי)
אבל אם אני אספר להם שאני הומו, משמע נמשך לגברים בלבד, זה איכשהו יסיר את התרחיש בו הם מנסים לשכנע אותי להיות רק בזוגיות עם אישה.
ולגבי אימא שלי, אני הבן היחיד שלה (לאבא שלי עוד ילדים מנישואים שניים). למרות שהיא ליברלית והיא תומכת בקהילה הגאה, עדיין תהיה לה תקווה שאני אהיה בזוגיות עם אישה, גם אם אני אדגיש שאני מתעניין יותר בגברים. אבל אם אספר לה שאני הומו היא לא תפתח תקוות שווא.

סיבה נוספת שאני שוקל לצאת כהומו ולא כביסקסואל היא בגלל החברה והמדיה. כאילו בעוד ניתן למצוא הרבה נשים סלביות המזדהות כביסקסואליות, קשה מאוד למצוא גברים סלבים שמזדהים כביסקסואלים. כך גם במדיה, קיימות הרבה יותר דמויות של נשים ביסקסואליות מאשר גברים ביסקסואלים. וגם ככה עושה הרושם שהחברה והמדיה מקבלות נשים להטביות (בלי שום קשר לנטייה המינית שלהן) מאשר גברים להטבים. אז אולי יהיה לי יותר קל בחברה להתקבל כהומו מאשר כגבר ביסקסואל.

אז האם לשקר ולומר שאני הומו כדי להתקבל יותר קל בחברה וגם כדי להוריד תקוות ולחצים שאהיה בזוגיות עם אישה או פשוט לספר את האמת וכך להתסכן בכך שלא אצליח למצוא את מקומי והרבה לחצים להיות בזוגיות עם אישה?