עזבתי את הבית לפני שבועיים...ההורים שלי בוכים כי לא מבינים למה. מה לעשות? לחזור?

זה ממש ארוך אבל בבקשה תעזרו כל תשובה שלכם תעזור לי אני באמת צריכה עזרה... ההורים שלי התייחסו אליי מגעיל, זה התחיל מדברים קטנים ועבר לדברים יותר רציניים. אני לא אפרט את הכל כי זה ממש ארוך ומסובך, אבל אנסה לפרט לפחות כמה דברים כדי שתבינו. זה התחיל מזה שחזרתי מטיול וחבר שלי בא אליי, ואז אמא שלי אמרה לי להוציא את הכלב לטיול אבל כאבה לי הבטן וכאבו לי הגרון והראש, אז אמרתי לה שאח שלי יוציא את הכלב ואני מחר/יותר מאוחר, ואמא שלי ואני התחלנו לריב על זה ואז שאלתי אותה, אם אח שלי היה חוזר ככה מטיול עם כאב ראש וכל זה אם היא הייתה מרשה לו להוציא אותו ואז היא שתקה... שאלתי אותה שוב והיא ענתה תשובות מתחמקות. הכל היה בסדר עד ללילה של יום שישי אבא שלי פשוט קם והתחיל לאכול בהכי רעש שהוא יכל זה אפילו העיר את אח שלי, אז באתי לאבא שלי למטבח לבקש שיהיה יותר בשקט (ביקשתי יפה) ואז הוא התעצבן עליי ואז אני התעצבנתי עליו וחזרתי לישון, ואפילו אח שלי אמר לו שהוא לא מתחשב. בוקר למחרת אבא שלי קם עצבני (בלי קשר למה שקרה בלילה, לפעמים הוא קם עצבני) ואז זה עצבן אותי שהוא היה עצבני ואז רבנו ואז זה התגלגל לריב שהיה עם אמא שלי, ואז אני אמא שלי ואבא שלי רבנו, וזה היה ריב קשה (שניהם רבו איתי) ובריב אמא שלי אמרה: זה לא אשמתי שנולדת. אבא שלי או שהכחיש או שבאמת לא שמע את המשפט הזה... אחרי ששאלתי את אמא שלי למה היא אמרה את המשפט היא הכחישה ואחרי שהוכחתי לה שהיא אמרה היא ניסתה לומר שזה לא מה שהיא התכוונה אליו, ברחתי מהבית בבכי וחבר שלי בא אחרי ודיבר איתי ואז היה לנו קר והיינו רעבים לי לא היה אכפת, אבל לא רציתי שחבר שלי יסבול, אז עלינו לאכול והם האשימו עליי את האשמה שחבר שלי רעב בגללי וכל זה אז אכלנו, (היה מלא ריבים קטנים כאלה במשך היום אני לא אפרט כי זה ארוך מידיי). הגיע הערב, וההורים שלי עשו הבדלה בלעדיי. היה עוד ריב אז שוב יצאתי מהבית עם חבר שלי, היה מוצאי שבת אז יכולתי לדבר בטלפון. התקשרנו לאמא שלו והיא פשוט לקחה אותנו לבית שלה ושל חבר שלי, והייתי אצל חבר שלי כמה זמן ואז יום אחד אחרי בית ספר סבא שלי היה אמור להחזיר אותי אליו והוא אמר לי לחכות מתחת לבית שלי, אז אמרתי לו בלי טריקים אל תביא את אמא איתך כי לא מתאים לי לדבר איתה כרגע, ואז הוא הגיע רצתי לבית שלי להביא דברים ונכנסתי לאוטו שלו, הוא אמר שהוא ראה את אמא שלי בקצה של הרחוב וביקשתי ממנו שיסע והוא לא נסע והתחלתי לבכות והוא עדיין לא נסע, ואז אמרתי לו שאם אמא שלי תבוא אני לוקחת את הדברים ובורחת, וזה מה שקרה... (הוא לא עשה את זה מרוע הוא פשוט חשב שלדבר איתה יעזור לי) הייתי לחוצה ונסערת ואז התקשרתי לחבר שלי, וביקשתי לבוא אליו והוא כמובן אמר לי לבוא אז נסעתי אליו, סבא שלי ואמא שלי ואבא שלי ידעו בדרך שנסעתי אליו, כי אמא שלי שאלה אותו אם אני בדרך אליו. הגעתי אליו ואז אחרי כמה ימים הלכתי לסבא שלי, ודודה שלי באה יום למחרת ופשוט התחילה להתנשא מעליי לומר שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה בת 10 רק בגלל שלה עשו דברים "יותר גרועים" אז כאילו סתם סתומה מבחינתה שמחפשת צרות... ואז הלכתי לחבר שלי שוב, והרגשתי רע אבל התעודדתי עם השעות שעברו, ואז הגיע היום, לפני כמה שעות אבא שלי שלח לי הודעות שאני סתם עושה להם עונש, וכתבתי לו שזה לא נכון ושיבינו אותי, ואז הגיעה ההודעה ששברה אותי, הוא כתב שאמא שלי בכתה ושגם הוא ושהם בכו בארוחת שבת, (ההורים שלי הם לא אנשים שבוכים ראיתי את כל אחד מהם רק פעם אחת בוכה בכל חיי) ואני בוכה עד עכשיו מההודעה הזאת, דיברתי איתם קצת ועכשיו אני מרגישה טיפה יותר טוב, אבל עדיין מתלבטת אם לחזור בגלל כל מה שקרה וגם בגלל שאחרי שהם בכו יהיה לי קשה להסתכל עליהם, אני לא עושה את זה מרוע פשוט לחזור זה יהיה קשה ויעשה לי רע, ולא נעים לי כי כבר מחפשים לי מקום לגור בו ועושים את כל המאמצים (אנשים שביקשתי מהם עזרה שמבינים בדברים האלה) אבל גם יש לי כלב בבית שהוא הכלב שלי והוא גם ממש עצוב שאני לא שם וזה עושה לי ממש רע, אני לא מסוגלת לדבר עם ההורים שלי... בבקשה תעזרו לי זה מסובך מה לעשות?!