גרים אצל ההורים שלו עד שהבית יהיה מוכן. איך להתעלם מכל הקושי בלגור אצל החמות?

בעלי ואני ביחד שמונה שנים ויש לנו ילדה בת שנתיים. כרגע עברנו להתגורר אצל ההורים שלו עד שהבית החדש שלנו יהיה מוכן. הרעיון לגור אצלם במובן מסויים הגיע מהם (במקור חשבנו לגור אצל ההורים שלי, אבל ההורים שלו הציעו שנגור אצלם, אפילו אמא שלו סידרה לילדה מקום במעון בישוב שלהם באמצע השנה). בעלי עובד עד מאוחר, ואני סטודנטית אז נמצאת יותר בבית (במיוחד עכשיו בתקופת בחינות).
לבעלי יש אחות צעירה בכיתה יב, אז גם היא גרה בבית.
אמא של בעלי היא עצמאית ועובדת בעיקר מהבית. אני יושבת כל היום במרתף שלהם, אז זה לא שהיא רואה אותי בין הרגליים שלה כל הזמן.
אין לנו מטבח משלנו, אז אנחנו משתמשים במטבח שלהם. אני הייתי מוכנה בכיף לבשל לכל יושבי הבית, אבל זה לא מתאים לה (אולי לא אוהבת את האוכל שלי, בסדר, זכותה). אז אני צריכה להכין אוכל לעצמי לבד (בעלי אוכל בחוץ, חוזר מאוד מאוחר הביתה, יש שבועות שהוא בכלל בחו"ל). כשקניתי לי מוצרים, היא התלוננה שאין מקום במקרר לאוכל שלהם (שלה, של בעלה ושל המתבגרת). אז הפסקתי לקנות בשר, קפואים וכאלה. אני יכולה לאכול רק פסטה או אורז או דברים שלא דורשים מקרר. היא כן מכינה אוכל. לא כל יום אבל בערך פעם-פעמיים בשבוע. כמה פעמים היא הכינה כמות גדולה ואז הזמינה אותי לאכול איתה ועם המתבגרת, אבל בד"כ היא לא עושה ככה אלא מכינה רק לעצמה ולמתבגרת (נגיד מכינה 3-4 שניצלים בלבד). אני לא יודעת מה מניע אותה. אמרה לי פעם שבגללי המתבגרת נשארה רעבה (אפילו שזאת אכלה לפני שלקחתי, סיימה ועברה לרבוץ מול הטלויזיה, ועוד נשאר הרבה אוכל גם אחרי שאני לקחתי מנה קטנה לעצמי).
בקיצור זאת סיטואציה מאוד לא נעימה. ואפשר לחשוב שאין להם כסף לאוכל. זה ממש לא המצב.
אני לא רוצה להעיר לה שזה פוגע כי אנחנו אורחים אצלם. אני לא יכולה לעבור לגור אצל ההורים שלי כי זה בעיה עם המעון של הילדה.
השאלה מה אני עושה? איך אני מתעלמת מזה?
זה ממש פוגע לעבור במטבח לקחת כוס מים ולראות שהיא הפשירה בדיוק 4 שניצלים. ואני לא מבינה למה זה פוגע. כאילו משהו דפוק בי שבכלל אכפת לי מה האישה הזאת עושה.
אני כל הזמן מנסה לא להיפגע, לא לעורר סכסוכים. בכיף הייתי יושבת באוניברסיטה כל היום, אבל היא יחסית רחוקה, והפקקים זה בזבוז זמן, וגם אני צריכה לחזור בצהריים להוציא את הילדה מהמעון.
בקיצור, אני צריכה כוחות להתמודד.