יש לי משהו בלב מהעבר והוא לא יוצא

לפני הרבה מאוד זמן יצאתי עם בחור שרואים בקטלוג. מדהים ובנוי לתלפיות!
אבל מאוד הפריע לי שלא היה בו עומק, חשיבה ובעיקר לא השיג אותי בהרבה דברים. לא יכלתי ללמוד ממנו משהו ולא ראיתי עולם ייחודי שיוכל להשלים אותי.
אני בחורה מאוד יפה אבל באותו זמן הייתי לדעתי ממש מדהימה, הוא גם חיזר אחריי לדעתי בגלל זה..
זה סיפור שבאמת שמרתי וגנזתי בזיכרון אבל היום מסיבה כלשהי הייתי צריכה לספר אותו מצונזר וממש בראשי פרקים כדי להוכיח פואנטה כלשהי בשיחת חולין כלשהי. אבל כולו עלה לי בפלאשבק רציני ואני חושבת שאם זה מעיר בי את הפגיעות הזאת..אולי אני צריכה להעלות אותו באמת לפתרון התמודדות אחר.
בסיפור הזה מאוד שמחתי בהתחלה, תמימה וטיפשה שכמותי הייתי מספרת בהתלהבות לחברה ההכי טובה שלי בבסיס איך נורא כיף אחרי שיוצאים שבת ומבלים סתם באיזה פאב. כמובן שלא עשיתי עם הבחור הזה כלום אבל היציאות היו נחמדות עד שתקף אותי מינית באמצע דייט. אני רק זוכרת שהיה חושך, הורדתי במאבק כולי לחוצה את הידיים שלו ממני והצלחתי לברוח. לקחתי את האוטובוס הראשון שראיתי באמצע הלילה ונסעתי בכמה כיוונים הביתה כולי מבועתת. לא הצלחתי להבין בזמנו למה ואיך זה קרה. התחלתי במחשבות שאולי זאת בעצם היתה אשמתי שהוא תקף אותי כי הייתי עם חצאית וממש נראתי טוב, הוא גם תמיד היה זורק באמצע דייט איך הוא מרגיש כיף על זה שאנחנו מסתובבים והבנים מזוגות אחרים היו מסובבים אחרי ראש והחברה שלהם לידם והוא זה שבעצם יוצא איתי (בשלב מסויים זה הפריע לי אבל לא אמרתי כלום). התחלתי במחשבות שהוא בסדר וזאת אני שלא בסדר כי אני יפה ומושכת.. ושזה לא טוב וכו וכו וכו..
אחרי התקיפה הקשה שעברתי, אני רק זוכרת תקופה שלבשתי מדי ב' ענקיים בבסיס ולא זזתי מהמעיל הענקי שהיה לי. הרבה מהמשמרות ההתחלתיות שלי היו לבד וככה היה לתקופה מסויימת. ביקשתי משמרות סופשבוע בעיקר לבד. עד שערב אחד יצאתי מהחדר והתיישבתי בחדר של "חברה",
כשהיא דיברה בטלפון ראיתי פנקס שלה פתוח ורציתי לכתוב לה משהו סתמי נחמד(היה נהוג בינינו חיילים) ובזמן שאני מדפדפת,אני נתקלת בדף ורואה בו את כל הטלפונים של אותו בחור שיצאתי איתו. היא ניתקה את הטלפון, הודתה בפניי שכשיצא איתי, הוא גם יצא איתה ואמרה לי...שהיא התחילה איתו ושהוא הלך איתה וסיפר לה עלי ואמר לה שבגלל שלא "נתתי לו", הוא היה נורא עצוב וזה שהיא התחילה איתו עשה לו שמח וככה הם התחילו קשר... הייתי בשוק, לא מספיק שתקף אותי מינית קשה באמצע שום מקום בחושך וכואב לי כל הגוף, הוא גם בגד בי. הלכתי משם ולא סובבתי את הראש.
הוא בשיא חוצפתו עוד התקשר אלי לבסיס וביקש שאחזור אליו. אמרתי לו חד משמעית ובצורה שלא תשתמע לשתי פנים בקול רם וברור:" לא. ואני לא רוצה אותך יותר!!".
גם ככה כל הגוף שלי כאב ובאותו יום גיליתי בגידה כפולה, לא יכלתי לשאת יותר שום אינטראקציה עם אף אחד. ביקשתי להחליף חברות בבסיס, נשארתי וסגרתי מלא שבתות לבד. סגרתי את עצמי לעולם.
בשלב כלשהו אימא שלי התקשרה וגם לה סיפרתי את הסיפור בקצרה. לא אמרה לי הרבה.. אלא רק שמגיע לי יותר ממנו ושממש לא מתאים לי לבחור בבחור כזה. שהיא די היתה בהלם שבכלל יצאתי עם אחד כזה אבל לא יכלה לומר לי כלום כי חששה שאולי הייתי מאוהבת בו. אמרה לי לחזור הביתה ולהמשיך להיות אני. אז חזרתי הביתה לאט לאט וחברות טובות שלי עטפו אותי.
נכון, הייתי והמשכתי להיות מחוזרת. בשלב כלשהו גם יצאתי רציני עם מישהו אבל לא יכולה להסביר לכם על עד כמה האדם הזה השאיר בי פגיעה שנראה לי מתעוררת כשאני מגלה שמשקרים לי או פוגעים בי במשהו שנניח ממש חשוב לי.

סגרתי מעגל של כאב אחרי הרבה מאוד זמן מאז כשפגשתי חברה מדהימה שהיתה לי אז בבסיס שידעה הכל על כולם וסיפרה לי שאותה חברה שבגדה בי המשיכה איתו בקשר והיו שנתיים אבל זה נגמר שם לא טוב. זה לא ניחם אותי אבל הרגשתי כאילו השמיים הרגישו את כאב ההשפלה הכפולה שהרגשתי והחליטו לעשות צדק.
המשיכה לספר ולספר וכשהמשיכה במילים כמו "אל תשאלי..", הרגשתי כאילו משהו משכך את הכאב שנשאר. שתקתי.
ניסיתי לדבר על זה עם הזמן ולא הצלחתי. רק כי אני חושבת שיש מלא בנות יפות שמותקפות בדייט או ממישהו שהן מכירות ולא מבינות איפה הן. זה יותר משקר, זה כאב. הייתי מגיעה למחשבות שעדיף כבר לא להיות יפה. זה מושך סיטואציות כואבות. שיש מלא בנות שעברו סיפור כמו שלי ושותקות. לא מתמודדות עם זה נכון.
שלא נדבר שזה מושך כל מיני תקיפות אחרות ומפגש עם אנשים שהם לא סתם מטרידנים אלא חולים (עברתי מאז עוד כמה תקיפות וכל מיני דברים אחרים)
אבל עדיין יודעת שהסיפור הזה זה השפיע עלי קשה.

האם לדעתכם אני צריכה לדבר עם מאמן/ת על החלק של העבר הזה ולסגור אותו נכון או שפשוט להשאיר אותו לזמן להשכיח את זה ללא זכר?

תודה לעוזרים.