נפרדו לאחר 7 וחצי שנים, איך להתמודד עם המצב החדש? לנסות לגרום לה לחזור? לשחרר?

אז ככה , אני וחברה שלי ביחד מגיל 14.
כל החיים שלנו גדלנו ביחד והייתה לנו זוגיות נפלאה גם שרבים יודעים להשלים ולדבר על הדברים והייתה לנו זוגיות מאושרת מכל הבחינות .
בגיל 16 הייתה לנו פרידה של כמה חודשים ואז חזרנו אבל חוץ מזה,
היינו החברים הכי טובים ותמיד היא אמרה שהיא רואה אותנו מתחתנים ושאני הבנאדם שהכי יקר לה ושהיא לא רואה את עצמה עם מישהו אחר וגם אני הרגשתי ככה.
לפני כמה חודשים היא לקחה אותי לחו״ל והיה לנו מדהים לפני כחודשיים היא חגגה לי יומולדת והיה לנו מדהים והיא רק אמרה כמה שהיא אוהבת אותי וכמה שהיא רואה אותנו ביחד.
שבוע לפני הפרידה באתי לבקר אותה בבסיס ישבנו צחקנו אכלנו ונהננו ולאחר מכן היא גם רשמה לי שהיא ממש מעריכה אותי ושהיא ממש אוהבת אותי ותודה וכל זה.
*חשוב לציין-שביקרתי אותה דיברתי איתה הרבה על העתיד שלנו וכאשר דיברתי על זה אני סוג של קבעתי את התוכניות,שנגור ביחד,שנטייל,וכו....(כניראה הלחיץ אותה)
היא הגיעה הביתה 5 ימים לאחר הפגישה ואמרה לי שאנחנו צריכים לדבר.
אני כבר הבנתי מה עומד לקרות לכן ישר הכנתי את עצמי נפשית לדבר הזה.
היא בכתה ואמרה לי שהיא מאוד אוהבת אותי ומאוד נמשכת אליי ואני החבר הכי טוב שלה אבל שהיא לא יודעת מי זאת היא, היא מרגישה שכל התוכניות שלה לעתיד מושפעות ממני ואפילו הלבוש שלה הבדיחות שלה והמוזיקה שהיא שומעת הכל זה אני.
ולכן היא חייבת להבין מי היא ומי היא לבד ומה הדברים שהיא אוהבת ורוצה לעשות בחיים שלה.
שנפרדנו היא אמרה לי שהיא עושה את זה למען עתיד משותף בשביל שתינו,שאני עוד יודה לה על זה,ושהיא מאחלת לעצמה שאנחנו נתחתן.
הייתה לי תקופה מאוד קשה והחלטתי שאני מנתק ממנה קשר למשך חודש (כי לאחר 4 ימים היא התקשרה ואמרה שהיא אוהבת אותי ומתגעגעת) ואכן ניתקתי קשר .
אחרי חודש היא שלחה לי הודעה ואמרה שהיא רוצה לקחת את הבגדים שלה ממני ואפשר לדבר על הדרך.
שהתחלנו לדבר היה הרבה בכי משתי הצדדים אבל בעיקר הסברתי לה שאני הבנתי את סיבת הפרידה ואני באמת אנסה להפסיק להשפיע על ההחלטות שלה ואתן לה את הספייס , היא אמרה שבגלל שהיא יוצאת הביתה פעם בשבועיים היא לא עברה עדיין איזה תהליך ולכן היא עוד לא רוצה לחזור לקשר.
אני כעסתי ואמרתי לה , אז למה אמרת שזה למען עתיד משותף של שתינו?
ואז היא אמרה שהיא לא התכוונה למרוח אותי אבל עתיד יכל להיות גם עוד שנה .
באותו הרגע חשכו עיניי וניסיתי להסביר לה את ההיגיון שהבנתי, שכאשר זוג הם חצי אחד של השני אז יש תלות מאוד גבוה וכך אחד צריך להיות אחד בפני עצמו ואז כאשר הם זוג זה יוצא 2 ולא 1 וש2 זה יותר חזק מ1.
היא מאוד הבינה את ההיגיון והעריכה את זה, ואז השיחה נהייתה יותר קלילה אבל עדיין היא לא בשלה לחזור.
באותו הרגע אני אמרתי לה שאני ממש מצטער אבל אני אצטרך להמשיך הלאה מכל הבחינות ואם יבוא יום ויפול לה האסימון שתדבר איתי ואולי אהיה שם ואולי לא.
זה לא מה שרציתי לעשות אבל זה מה שהייתי חייב לעשות בשביל עצמי.

עבר שבוע מאז השיחה האחרונה שלנו , ועוברות בי הרבה חששות.
היא אמרה לי בשיחה 4 פעמים שהיא לא תהיה עם בנים אבל תכלס אני עדיין דואג מזה כי זה יגרום לי להיגעל ממש ולא לחזור אליה.
אני מרגיש מצד אחד שבור כי היא החברה הכי טובה שלי , ומצד שני אני מאוד כועס שהיא זרקה את הקשר הזה לפח ביום בהיר אחד. ולא לא היה הידרדרות ביחסים הם היו מעולים.

האם יש עוד תקווה שנחזור?
האם עלי פשוט לשחרר אותה למרות שהיא הדבר החשוב לי ביותר בעולם?
האם יש דרך כלשהיא לגרום לה לחזור בעתיד?
איך עליי להתמודד עם הדבר הזה? כי באמת אני מרגיש שהחברה הכי טובה שלי בעולם עזבה אותי וכך גם המשפחה שלה שהייתה משפחה שנייה שלי.

תודה מראש , וסליחה על החפירה.