בדיכאון מאז שהחברה ואני עברנו לקיבוץ, מה לעשות?

שלום לכם חברים וחברות וחג שמח!
אני אקדים ואומר שכל חיי חייתי בעיר, בנאדם מאוד חברותי, מצחיק, ומלא שמחת חיים..
אני וחברה שלי קרוב ל6 שנים ביחד, מאוהבים עד הגג באמת שמעבר לאהבה אני מעריץ שלה, הבחורה הכי מדהימה שהכרתי בחיים שלי, ובאמת הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
היא נולדה בקיבוץ בצפון למשפחה עמידה (ואני בדיוק ההפך)
בכל מקרה השכרנו דירה בעיר במרכז הארץ והכל היה מושלם, ומאושרים עד שנכנסנו לחובות שלא הצלחנו לצאת מהם, ופה הגיע ההצאה מהמשפחה שלה שנוכל לעבור לגור בקיבוץ, להשכיר דירה במחיר זול
בהתחלה התלהבתי מהרעיון (במיוחד שיש שם עבודה שכר גבוה אפילו יותר ממה שהרווחתי בעיר) ותמיד שמעתי "קיבוצניקים הם איכותיים" "קיבוצנקים הם מלח הארץ"
לפני כשנה וחצי עברנו לפה, והכל דפוק פה מהיסוד יותר ממה שדימיינתי ואפילו יותר גרוע..
בהתחלה עוד הייתי אופטימי ונסיתי להתחבר לפעמים בכוח, עם זה המוזיקה שלא אהבתי, עם זה הדיבור המתנשא שבגלל שלא סיימתי בית ספר (אבל את מי זה באמת מעניין הסיבה למה? שעזרתי למשפחה שלי להביא כסף הביתה בגלל המצב הכלכלי הקשה? שאבא אלקוהוליסט ולא מתפקד? שצריך לדאוג לאחותך הקטנה שאמא קורעת את עצמה בעבודה)
זה דברים שאנשים בכלל לא מודעים שהם קיימים הרוב פה גדלו עם כפית זהב בפה ממש מפונקים.
אני אתן דוגמא (אני מנהל פה במפעל) ועובדים פה 3 ילדים בני 20-22 מפונקים שבאים לעבוד שעה ונשברים, קשה לי, חם לי, או שדופקים ברז. העיקר שאמא ואבא משלמים להם לדירה, אוכל, והם עובדים בשביל 2000 שקל שיהיה כסף לסמים, ככה רוב האנשים פה, אני מסתכל על זה מהצד ופשוט מתמטם אותי וזה רק סיפור 1 ממליון שיש פה.. כמו גם שאפשר לשבת עם מישהו לדבר ולצחוק והכל טוב, ואחרי 20 דקות ילך וילכלך עליך.
אני מוצא את עצמי בחצי שנה האחרונה נשאר בכוונה בעבודה מעבר למה שאני צריך, כי רק שם יש לי מספר בודדים של חברים שאני באמת אוהב ומתחבר (הם גרים בעיר ליד) עד שחברה שלי תחזור מהעבודה.

בזמן האחרון גם אמאות של ילדים פה באות ואומרות לי למה אתה כל הזמן עובד? כאילו שאני איזה מסכן שצריך עזרה, ויש חיים, למה אני לא מסתובב עם האנשים פה? ומה אני יגיד? שאני לא לא בקטע של סמים? כי הם מפונק כי את משלמת לו הכל ומרשה לו לחיות בצורת חיים הזאת? אז אני פשוט שותק..
שלא נדבר על כל המובטלים פה שלא עובדים כי "אין כוח" יש את אמא ואבא אז למה לי לעבוד גם אנשים אחרי צבא ואפילו בגיל שלי.. וצבא? 90 אחוז מפה משטמתים הכל סתם דעות קדומות על הקיבוצניקים אולי הכוונה לכמה דורות אחורה, ואולי זה רק פה לא יודע.. לא ראיתי סוג כאלה של אנשים בחיים.. מהתפיסת עולם עד להתנהלות היום יומית..

חברה שלי כל הזמן אומרת זה רק תקופה, עוד קצת אבל אוטוטו אנחנו פה שנתיים ואני מרגיש שאני מאבד את זה... מה הייתם עושים?