היא ניתקה את הקשר עם אמא שלה בגללי אז שחררתי אותה ונפרדנו. עשיתי צעד נכון?

היי, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור עליי ועל חברה שלי.
הסיפור התחיל בכיתה ה'. עברתי לבית ספר חדש והכרתי אותה.. התאהבתי (כילד..) ממבט ראשון ולא הפסקתי לנסות עד שהצלחתי להגיע לליבה. אני והיא היינו יחד (במובן המאוד תמים של המילה) במשך שנה וחצי ובזכותה הייתה לי את הילדות הכי טובה שיכולתי לבקש. בכיתה ו' הייתה בינינו מריבה כלשהי (שאני באמת כבר לא זוכר) ונפרדנו. דרכינו התפצלו עד כיתה ח' שבה היא עברה לתיכון שלי. לא הורדתי ממנה את העיניים וניסיתי לאזור אומץ במשך שנה שלמה ולנסות לדבר איתה בחזרה. בכיתה ט' גיליתי שהיא גם עברה לכיתה שלי והרגשתי שזה סימן משמיים, אז אזרתי את האומץ ודיברתי איתה.
היא הייתה כל כך ביישנית בהתחלה וגם אני אבל סוף סוף אחרי שנים זכיתי הליבה בשנית והרגשתי מאושר!
אני והיא לא התקדמנו לאט.. נפגשנו כל יום כמעט והיינו מאוהבים עד השמיים.
אבל הייתה בעיה.. אמא שלה. היא הגבילה אותה בשעות שהיא תראה אותי, היא אסרה עליה לישון אצלי והיא קבעה שאם הציונים שלה ירדו זה נגמר בינינו. אמא שלה מעולם לא ניסתה להכיר אותי באמת ולאהוב אותי.
הסתדרתי עם זה וניסיתי להבין את הדאגה של אמא שלה.. המון פעמים סתמתי את הפה והבלגתי עד שקרה מקרה קשה במיוחד: אמא שלה תפסה אותה מודדת בגדים כשאני בחדר ומשם הסיקה שאני והיא כבר מקיימים יחסים (מה שהיה נכון).. אמא שלה גירשה אותי באותו היום מהבית ואסרה על עמית לראות אותי למשך המוןןןןן זמן. לעולם לא אשכח את הצעקות ששמעתי מתחתית הבניין שלה. בנוסף לכך היא הכריחה אותה ללכת לגניקולוג ואיימה להעיף אותה מהבית אם הגניקולוג יגיד שהיא כבר לא בתולה.
חברה שלי התנגדה להיבדק ורבה עם אימה רבות..
לאחר שלושה שבועות חברה שלי נכנעה והחליטה להיפגש איתי ללא ידיעתה של אימה (מה שגרם לה לשנוא אותי עוד יותר כשגילתה)
כשהיא גילתה חברה שלי גורשה מהבית שלה ועברה לסבתא שלה לתקופה של שבוע. בזמן הזה כולם קצת נרגעו וחברה שלי חזרה הביתה בסופו של דבר... אך היחסים לא היו יותר אותו הדבר; כעת אימה העמיסה עליה בעבודות בית, הגבילה אותה לראות אותי רק במשך שעתיים ביום ועשתה הפליות בינה לבין אחיה.
החלטתי לנסות לגרום לחברה שלי להבין את ההתנהגות של אימה אך מרוב אהבה לאימה התקשתה להבין אותי והיא הצדיקה את אימה כמעט בהכל בטענה שזה מגיע לה.
המריבות פסקו לתקופה די ארוכה והכל היה די בסדר עד שביקשתי מחברה שלי לחזור לישון אצלי מדי פעם כיאה לזוג בכיתה י שכבר שנה וחצי ביחד...
כפי שאתם בטח מדמיינים אמא שלה עשתה לי שבעה מדורי גיהנום בגלל הרצון הזה ולמעשה המקרה הקודם חזר לעצמו, אמא שלה גילתה שהיא ישנה אצלי והעיפה אותה מהבית ולקחה לה את הפלאפון (הפעם חברה שלי עברה אליי) ככה במשך שבוע עד שחברה שלי התייאשה וחזרה הביתה. כשהיא חזרה היא גילתה שאמא שלה פרצה לפלאפון שלה וחיטטה בכל השיחות שלי איתה, והיה המון מה לחטט. דיברנו שם על הכל.. על התחושות שלנו אחד כלפי השנייה, איך להשתפר, רבנו מקנאה, רבנו בגלל אמא שלה, ואיך אפשר שלא להזכיר את התשוקה שהבענו אחד כלפי השנייה- הכל היא ראתה!
אחרי שחברה שלי חזרה היא לא הייתה איתי בקשר שלושה שבועות והתחמקה ממני בבית הספר (כבר לא היינו באותה כיתה). בסוף היא הבינה כמה שהקשר הזה בינינו נדיר והיא חזרה אלי...

בכיתה י"ב אחרי 3 שנים של מלחמות אמא שלה "התייאשה" והחליטה שלא לריב איתה יותר. איך זה קרה? אני הצעתי שהיא ואמא שלה ילכו לטיפול פסיכולוגי כדי לפתור את בעיותיהן וכך באמת נעשה (בערך אחרי חצי שנה של שכנוע)
אך זה לא נגמר כאן.
היום אני לוחם ומאז שהתגייסתי אמא שלה לא מפסיקה לריב איתה על זה שהיא לא מחלקת את הזמן שווה בשווה ביני לבינה.
מבחינת ההיגיון של אמא שלה חברה שלי צריכה לבלות את אותו הזמן עם אמא שלה כמו שהיא מבלה איתי וזה פשוט לא הגיוני.
חברה שלי גם לא הסכימה איתה בנוגע לזה אך בגלל שלא הגיעה "מספיק" (כ8 שעות בסופש נטו עם אמא) אז אמא שלה עשתה אולטימטום נוסף כפי שהיא יודעת לעשות הכי טוב: "אם את לא מגיעה יותר וישנה בבית לפחות לילה אחד בסופש את לא גרה כאן יותר"
חברה שלי בכתה המון ובסוף היא החליטה לעבור אליי. כדי שהיא תרגיש בנוח בניתי לה חדר מטורף! בניתי לה ארון משלה וטואלט (אני אוהב נגרות) וצבעתי ותליתי תמונות שלנו בכל החדר רק כדי שהיא תרגיש בנוח אבל לא יכולתי שלא לשים לב שהיא לא מאושרת יותר ושהיא לא מרגישה בבית... היא כבר לא שמה עליי את הידיים כמו פעם, לא נישקה אותי כמו פעם, לא התייחסה אליי כמו פעם וגם לא חייכה כמו פעם. פשוט ראיתי שהיא לא מאושרת יותר ומה לא עשיתי כדי שהיא תהיה.. לקחתי אותה לצימר בצפון, הלכתי איתה לעשות בנג'י עשינו טיול טרקטורונים מטורף קניתי לה בגדים, תכשיטים, נתתי לה את כל צומת ליבי 24/7 אבל ידעתי שכל זה לא יעזור כל עוד היא לא בקשר עם אמא שלה. בינה לבין אמא שלה יש קשר לא מוסבר, כמה שחברה שלי לא נפגעה במשך השנים מאמא שלה היא כאילו שוכחת לה תמיד את הכל.. היא גם לא מבינה שהיא כבר בת 19 ואמא שלה לא יכולה להגיד לה יותר מה לעשות.
הצעתי שהן יחזרו לקשר כדי שחברה שלי תחזור להיות מאושרת וכך היה (רק שהיא לא חזרה להיות מאושרת). סופש אחד חברה שלי חזרה מהצבא ובאה לאמא שלה וניסתה להשלים.. אמא שלה גירשה אותה וחברה שלי לקחה את זה קשה.. לאחר שבועיים אמא שלה התקשרה להתנצל (חברה שלי חוזרת פעם בשבועיים) והיא ביקשה שתבוא וכך חברה שלי עשתה... היא באה והן השלימו אך למחרת אמא שלה אמרה לה שוב "אם את לא חוזרת הביתה אני מעדיפה כבר לא לראות אותך בכלל" ולחברה שלי נקרע הלב ולא ממש יכלתי לנחם אותה כי אני ה"אשם" בכל המצב שהיא לא גרה בבית...
שבועיים לאחר מכן קרה מצב זהה ושבועיים לאחר מכן שוב. ככה 3 חודשים (!!!!!)
כבר לא יכלתי לעמוד בעומס.. חברה שלי שאני מאוהב בה מעל הגג קרועה ביני לבין אימה והיא כבר לא מאושרת כמה חודשים ואני פשוט לא מצליח לתקן את המצב.
אז החלטתי לעשות צעד קשה מאוד שאני חושש שהיה שגוי, החלטתי להפסיק עם אמא שלה את משחק המשיכה בחבל על ליבה של חברה שלי ולמעשה שחררתי את החבל רק על מנת שחברה שלי לא תיקרע ככה בינינו יותר. כל התקריות עם אמא שלה (שקרו גם בגללי..) השאירו אותה מצולקת ופגועה מאוד..
לקחתי את ההחלטה הכי קשה בעולם ואני פשוט משתגע.

אני יודע שגם אם נחזור המריבה עם אמא שלה לא תיפסק והיא לא תהיה מאושרת.. ועכשיו שעשיתי כביכול את הצעד החכם אני מרגיש גם ששללתי ממנה את האושר שלה..

אולי מישהו יכול לתת לי עצה מה כדאי לי לעשות?