סבתא שלי עברה ארוע מוחי ומאז לא מפסיקה להציק לי, מה לעשות?

אוקיי אתחיל מזה שאני יודעת שהכותרת נשמעת רע מאוד אבל תקשיבו לי-
אתחיל מזה שאני מרגישה עם עצמי נורא כבר אז שיפוטיות לא תעזור לי עכשיו אלא ההיפך.

אתחיל מזה שאני מאוד אוהבת את סבתא שלי ומאוד קרובה אליה. הייתי מדברת איתה על הכל לפני היא עברה את הארוע.. היא היתה אישה חזקה ועצמאות ואפילו בגיל שלה היתה ממשיכה לעבוד מה שמאוד חיזק אותה... עד ש...

לפני 4 חודשים סבתא שלי עברה ארוע מוחי, היא בת 74. אני טסתי לחו"ל לחודשיים וחצי ממש 3 ימים אחרי שזה קרה, היה לי מאוד מאוד קשה עם זה ופחדתי מה יהיה איתה אבל זה היה טיול שתכננתי עם חברה כבר לפני הרבה זמן והרגשתי שאני לא יכולה לבטל אותו גם.

כשהייתי בחו"ל לא יצא לי לדבר איתה הרבה, בעיקר כי פחדתי מה יהיה. ואיך היא השתנתה. לא יכולתי להתמודד עם זה מהפחד של מה אם הכל ישתנה עכשיו?

סבתא שלי יצאה בזול, אין לה שיתוק בגוף ולא נגרם לה נזק למוח, היא אמנם יותר חלשה אבל מתפקדת. עוד דבר הוא שהזיכרון שלה לטווח קצר לא משהו בכלל יותר. בזמן שהייתי בחו"ל היא התקשרה אליי לאחל לי מזל טוב ליום הולדת אפילו שהיום הולדת שלי בכלל ביולי (זה היה בערך במרץ.) אמרתי לה שזה לא היום הולדת שלי, סיימתי את השיחה ובאמצע הרחוב במדינה זרה לבד(החברה בדיוק לא היתה איתי) התחלתי לבכות ממש, לקחתי את זה קשה מאוד.

הרצה קדימה, חזרתי לארץ
סבתא שלי כבר היתה בבית אז, נתחיל מזה שכל הזמן הזה מאז שהיא חזרה הביתה היא ישנה עם אמא שלח במיטה כל יום. במשך כ-3 חודשים.
אמא שלי כבר לא יכלה עם זה ואמרה לה שהיא צריכה לחזור לדירה שלה (הדירה שלה 5 דק הליכה בערך שלא תחשבו שהפקרנו אותה) היא לקחה את זה מאוד קשה ומזה היא הבינה שאמא שלי לא רוצה שהיא אפילו תבוא אליה יותר. אמא שלי טיפלה בה יותר מאשר כל שאר האחים שלה (דודה ודוד שלי) וזה פגע בה מאוד כשהיא אמרה את זה. סבתא שלי נעשתה תלותי מידיי ושמתי לב שהיא כן מסוגלת לעשות דברים לבד אבל בכל זאת מנסה לגרום לכולם לעשות בשבילה, אני מבינה שהיא חלשה ומפחדת מכל דבר אחד אבל יותר מפחיד אותי שהיא נמנעת מלהיות עצמאית ואני בטוחה שזה רק יחליש אותה עוד יותר.
בכל מקרה היא חזרה לדירה שלה וגם קיבלה כדורי שינה כי יש לה בעיות שינה.
היא מאוד קשורה לכלבה שלי אז אני עכשיו משאירה אותה אצלה כדי שהיא לא תרגיש בודדה וכמובן אם היא לא מסתדרת אני באה לקחת אותה.
אני כרגע עובדת תקופה קשה ומתחילה בעצמי... יש לי חובות, אין לי עבודה כרגע, הבן זוג האחרון שלי מחק אותי וחסם אותי בצורה פוגעת מאוד ואני בעצמי שבר כלי. אפילו עכשיו אני רושמת את זה ב-4 בבוקר כי אני פשוט לא ישנה בלילות. לא בגללה כמובן אבל זה לא מוסיף... היא כל יום מתקשרת אליי כמה פעמים ורוצה שאני אבוא להיות איתה, עכשיו המצב הנפשי שלי לא משהו בכלל וזה משהו שמלווה אותי כל החיים ולפעמים יותר טוב ולפעמים פחות. קשה לי לראות אותה ככה. היא לא אותו בן אדם. היא נעשתה חלשה ותלותית וקשה לי כל כך לראות את זה אבל אני נשבעת שאני מנסה כמה שאני יכולה להיות שם בשבילה ואני מרגישה חרא שאני אפילו מתלוננת עכשיו. היא היתה הבן אדם הכי חזק שאני מכירה והמצב הזה שובר אותי.
גם מאז הארוע הזמנים התבלבלו לה לגמרי, אני רואה אותה באמצע הלילה אוכלת ארוחת בוקר והיא חושבת שמוקדם. אח שלי הקטן (בן 18) גר ממש לידה ולפעמים היא באה אליו הביתה ב-4-5 בבוקר כדי שיפתח לה את הקופסא של התרופות והיא חושבת ש-8-10 בבוקר. היא גם באה אליו בלי לומר לו כלום ונכנסת לו לחדר במשך היום.
אנחנו לא מזניחים אותה ואני יודעת שזה יכול להתפרש ככה אבל לטפל בה זה קשה מאוד. אני הולכת אליה כמעט כל יום וזה נעשה לי נטל גם. אני בחיים לא אגיד לה את זה כמובן. אני לא יודעת מה לעשות. זה מחמיר את המצב הנפשי שלי ופשוט גורם לי לרצות לברוח מהכל. אני יודעת שאני לא יכולה להאשים אותה אבל באמת אנחנו מנסים הכל בשבילה, נגיד יש 3 פעמים פעילויות במתנס הקרוב כאן למבוגרים והיא היתה הולכת וזה עשה לה טוב ועכשיו היא לא קמה בבוקר בשביל ללכת, יש לה מטפלים פיזיותרפים שבאים פעם פעמיים בשבוע... אמא שלי באמת נתנה הכל מעצמה אבל זה כבר נעשה קשה. ברור שבחיים לא נשלח אותה לבית אבות או משהו כזה ואני בטוחה שהיא רק תיכנס לדיכאון מזה.
גם מאוד קשה לדבר איתה כי היא בטוחה שאנחנו נגדה ורק רוצים להיפטר ממנה אפילו שדיברנו איתה על זה הרבה.... אני אובדת עצות.