קשה להתמודד עם הבדידות

שלום לכולם, אני אנסה לקצר, למרות שאני יכול לכתוב עמודים שלמים על מה שעבר עליי בחודשים האחרונים.
לפני חצי שנה מצאתי את עצמי ללא חברים, האם זאת הייתה בחירה שלי או לא, או שסוף סוף הסכמתי אם מה שידעתי הרבה זמן, אני עוד לא בטוח.
הכל התחיל אחרי שביליתי 5 ימים במעצר אחרי מקרה שקשור לסמים.
אני רק רוצה לציין שאני לא כותב כאן בשביל לקבל עזרה אם בעיית סמים, כי אין לי בעיית סמים, אני לא מכור והחיים שלי לא נהרסו מהסמים.
חברים שלי ידעו איפה הייתי רק לא ידעו את כל הסיפור, אחרי שיצאתי דיברו וסיפרתי להם הכל, הייתי במעצר בית אז לא יכולתי לצאת לשום מקום, חבר אחד אמר שהם יתארגנו ויקפצו לבקר, למרות שזה לא קרה במשך 2-3 חודשים, ויותר גרוע אף אחד אפילו לא התקשר לשאול אותי מה שלומי, חוץ מאחד שהיה מתקשר בכל פעם שהייתה לו בעיה במחשב.
חודש אחרי המעצר החלטתי שאני מפסיק להתקשר ורציתי לראות מתי או אם בכלל מישהו יתקשר אליי לשאול לאן נעלמתי, במשך שלושה חודשים אף אחד לא התקשר, אז החלפתי את הנייד, מחקתי את הפייסבוק וכל פרופיל באתר דומה.
החלטתי שאם ל"חברים" שלי כל כך קשה להתקשר אף אחד אפילו לא ישים לב שנעלמתי, וכך היה.
ידעתי שהם תמיד יוכלו למצוא אותי דרך אחותי שהם הכירו טוב מאוד ופשוט יכול להתקשר אליה ולבקש את הנייד שלי, חודשיים אחרי שהחלפתי את הנייד זה בדיוק מה שהם עשו, יום לפני יומולדת של אחד מהם (אז אני מייד חשבתי שהסיבה היחידה שהם נזכרו בי כניראה הייתה בגלל שהם הזמינו אנשים ליומולדת וראו את השם שלי בנייד שלהם), אז הם התקשרו אליי, שלחתי להם הודעה שאני לא יכול לדבר אני אם לקוחות בעבודה ונדבר בערב, ומאז לא שמעתי מהם, זה היה לפני שלושה חודשים בערך.
לומר את האמת לא הייתי מופתע, כי זה לא משהו חדש, תמיד הייתי זה שמתקשר, אני לא זוכר פעם אחת שמישהו התקשר אליי והציע לי לצאת או הודיע לי מראש על מסיבה כלשהי.
הסמים כאן הם לא בעיה, אני לא הראשון שנתפס ולא הייתי שהשתמש.

בקיצור, כרגע אני לא יודע מה לעשות, אני עובד כל היום, למזלי בעבודה שאני אוהב, אבל כמה אפשר להמשיך ככה, כל סוף שבוע להישאר בבית, לחגוג יומולדת לבד, אין אף אחד שאפשר לדבר איתו או לחלוק איתו את המחשבות והבעיות.
אני כבר לא בוטח באיש, במיוחד שלא מספיק כדי לקרוא לו חבר שלי.
מה עושים עכשיו? ממשיכים ומקווים לטוב, יוצרים קשר אם החברים הישנים?