היי,
כותבת לכם עכשיו כשאני בוכה. מן סערת רגשות שהשתלטה יותר מדי.
אתחיל מההתחלה, אני ואמא שלי לא מסתדרות.
אבל עם השנים למדתי לתפוס מרחק- לא לדבר, לא לפנות, להתעלם.
אני גרה בבית ומה שקורה הוא שהיא נכנסת כל יום לחדרי (לא, אי אפשר לנעול) והיא דורכת על דברים, רומסת וכו'
כשאני חוזרת כל יום מהעבודה/לימודים הלב שלי נקרע אבל אני אומרת לעצמי "תרגעי" ואני מצליחה להעביר את זה איכשהו עם שוטטות באינטרנט - הדחקה בקיצור.
אני אוגרת ואוגרת ועכשיו הגיע הפיצוץ והנפש שלי כבר לא יכולה לשאת עוד.
נכנסתי לחדר וכמה זוגות נעלים חדשוץ שקניתי פשוט כבר לא חדשות, הן מעוכות ואין מצב שאני יוצאת איתם מהבית!! אני אתרום אותם.
אבל מה אני אשמה??? זה הכסף שלי. השקעתי בדברים מגיל 18 אני קונה לעצמי! לא בשביל אף אחד אחר!!! למה זה מגיע לי??
עד שאני מוצאת משהו שאני אוהבת, עד שיש לי זמן בין העבודה לצאת לחפש דברים.
אני שבורה.
אני רוצה להרים ידיים אבל אני לא מסוגלת, אני לא יכולה להראות לאנשים שנשברתי וגם לעצמי אני לא אחיה חיים פחותים !!!!!!!!
אני מנסה בכל הכח עד סף מסויים.
אם תציעו להשכיר דירה אני חולמת על זה!! חולמת!! אבל זה קשה. אני מפחדת. סובלת ומפחדת.
לדבר עם האמא זה לא יעזור ולא רוצה גם.
הנעליים האלה לא יחזרו לי וגם לא הכסף!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025