החבר הכי טוב שלי רוצה להתנתק ממני, למה הוא לא מדבר איתי יותר?

היי אנשים! אני מעוניין לקבל טיפה עצות בקשר למצב די מסובך שאני נמצא בו.

אני חייל משוחרר כבר קרוב לחצי שנה. בשנתיים האחרונות גרתי בדירה עם שותף. השותף הזה היה החבר הכי טוב שלי. אנחנו מכירים מגיל 13 ובגדול מאז שהכרנו תמיד היינו חברים הכי טובים. היינו עושים הכל ביחד ובכללי הקשר הרגיש חזק מאוד. לפני כשנתיים קרה מקרה ונאלצתי לעבור לגור אצל אבא שלי במושב סמוך לעיר שבה גדלתי. באותה תקופה הייתי בצבא. המרחק בינינו לא השפיע בכלל והחבר כל יום כמעט היה בא עם האוטו למושב והיינו יושבים שם בפארק או אצל אבא שלי. בכללי תמיד הרגשתי שיש לי על מי לסמוך, שיש לי את מי לשתף בדברים, גם כשאני לא יכול לשתף אף אחד אחר. שנינו עברנו ביחד דברים משוגעים שחיברו בינינו מאוד.

לאחר תקופה שבה גרתי עם במושב, אבי נאלץ לעבור לגור במקום אחר מסיבות כאלו ואחרות. הדבר הזה מאוד הפחיד אותי מכיוון שלא היה לי איפה לגור והאופציה היחידה שהייתי לי באותה תקופה זה או לעבור לגור איתו במקום רחוק יותר מאיפה שהיינו, או להשכיר דירה בעיר שבה גדלתי. שיתפתי את החבר בסיטואציה והוא מאוד התלהב מהרעיון שנגור ביחד וזה מה שעשינו. מצאנו דירה מדהימה במחיר מעולה והתחלנו לגור ביחד. בהתחלה הכל היה מדהים וכיף. חברים היו באים אלינו והיינו צוחקים ונהנים, אך לאחר תקופה התחלנו כבר להתרגל אחד לשני. התחלנו לריב על שטויות בבית, להתווכח על דברים שבדיעבד אני חושב הם טיפשיים, ובכללי התחלנו להרגיש שזה כבר לא מה שהיה. השנה הראשונה עברה, החלטנו לתת לזה עוד צ'אנס לאחר הרבה שיחות בינינו והרבה מסקנות שהבנו. אמרנו לעצמנו שאנחנו עדיין חברים ולא יכול להיות שאנחנו רבים ומתווכחים ככה. בקיצור הארכנו חוזה לעוד שנה עם הבטחות ששנינו נהיה סבלניים אחד לשני ונשתדל יותר. ככה התחילה לה השנה השניה והדברים נשארו אותו הדבר. לא הצלחנו ליישם את מה שדיברנו עליו, הוויכוחים והמריבות המשיכו והגענו למצב שלפני 3 חודשים כבר החבר אמר שהוא לא רוצה לגור יותר ביחד. גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת האווירה בבית. אני עדיין הייתי בראש טוב, לא וויתרתי על כלום ומבחינתי הכל היה בסדר אבל הוא הרגיש משהו שאני לא הרגשתי. לאחר כמה שבועות שהודענו לבעל הדירה על המצב, החבר יצא מהבית ואני חידשתי חוזה ונשארתי.

עכשיו אני גר לבד בבית ואני מרגיש בודד. החבר היחידי שהיה לי שיכולתי לסמוך עליו חזר לגור עם ההורים והקשר בינינו לא כמו שהוא היה. אנחנו לא מדברים בכלל למרות שאני מנסה לפעמים ליזום שיחות וכאלה. לפני איזה חודש החלטתי לפתוח את זה ושאלתי אותו מה קרה ולמה הוא לא מדבר איתי, אז הוא אמר שהכל בסדר והוא פשוט תופס טיפה מרחק כי היינו המון זמן ביחד והוא חייב את הspace הזה. אמרתי לו בסדר. מאז אנחנו לא מדברים.

לפני איזה שבועיים הבעל דירה אמר שהוא רוצה להגיע אליי להחזיר לחבר את כל הערבויות אז שלושתנו נפגשנו בדירה. לאחר שהבעל דירה יצא מהדירה, התחלנו לצחוק על משהו טיפשי לגמרי והחבר שאל אותי אם זה בסדר להישאר טיפה. אמרתי לו שכן, ואז ישבנו קצת, צחקנו ודיברנו. לא העלתי את הנושא של ההתנתקות וכו'. פשוט היה לי כיף באותו רגע וזה הזכיר לי את הימים שבהם היינו מבלים ביחד המון.
בקיצור לאחר שהחבר הלך, הייתה לי הרגשה מאוד טובה. אך משום מה שוב הוא התנתק והפסיק לדבר איתי. הפעם לא יזמתי איתו שיחות וכאלה.
יש לנו גם חבר משותף והם עובדים ביחד ואני שם לב שהם מבלים הרבה זמן ביחד לאחרונה ואני מרגיש בחוץ. אני מרגיש שהוא מצא חבר חדש ואני כבר לא מעניין. כל הדברים שעברנו ביחד, אני מרגיש שהם נזרקים לפח וזה מפריע לי מאוד.

אין לי מושג למה הוא רוצה להתנתק, או למה הוא לא מדבר איתי יותר. כשאנחנו נפגשים אבל כאילו אנחנו שוכחים הכל וצוחקים ונהנים. אין לי מושג איך לפעול בעניין הזה. אני מרגיש שאם אני אלחץ יותר מדי אז הוא לא ירצה לדבר איתי בכלל, אך לעומת זאת אני מרגיש שאם אני לא אגיד כלום אז הנתק רק ימשיך לגדול עד שלבסוף לא נדבר בכלל.

אשמח לשמוע קצת עצות :)