פרידה לאחר קשר איטנסיבי היא טסה לטיול אחרי צבא, לחכות לה שנה?

שלום אני שלומי, אני לא יודע בדיוק איך לתאר ולהסביר מה אני מרגיש בשבוע האחרון, היו בחיי לא מעט בחורות , חוויתי אהבות גדולות, חוויתי פרידות כואבות, אני חושב שיש לי הרבה ניסיון, אני יספר גם שאני בנאדם מאוד מוכר באיזור הצפון בעל ביטחון עצמי גבוה, שכל יום אני מכיר אנשים חדשים, יש לי הרבה הצעות מבחורות, וככה אני מכיר המון נשים לכל אחת אופי שונה, יופי שונה חשבתי שכבר ראיתי הכל עד ש....
הכרתי חיילת שהיתה לקראת השיחרור, זה ישמע הזוי, שזה קורה רק בסרטים, אבל זה היה "אהבה ממבט ראשון" אני מוכן להישבע ביקר לי, לא חוויתי דבר כזה בחיים.
ומשם הקשר המריא בצורה פסיכית ובמהירות מסחררת, אני לא אשקר מההתחלה היא סיפרה לי שחלום חייה זה לטייל בעולם, ולאחר שנה של עבודה לטוס. את האמת לא יחסתי לזה יותר מידי חשיבות, אבל ניסחפנו בקשר הזה, הכנסתי אותה לעבוד אצלי בעסק, אחרי העבודה בילינו ביחד, באמת שלא הכרתי בחיים מישהי שדומה לה אפילו בקצת, בחורה שלא מפחדת, מלאה אנרגיות וגישה חיובית, ספונטנית, מצחיקה, עם מבט בעיינים שלא ראיתי בחיים, אני יודע שאפשר להגיד את זה על הרבה בנות אבל באמת שאני לא חושב שיש מילה שתתאר אותה. אז כמו שאמרתי הקשר הזה התחיל בסערה, הכל התפתח מהר מידי שלא שלטנו בזה, היינו 24/7 ביחד עם אני לא טועה לאחר חודשיים כבר עברנו לגור ביחד, היא הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים, לא דיברנו על העתיד, , חיינו את הרגע, היא תמיד היתה במצב רוח של "יאללה בוא נעשה משהו" עשינו ביחד דברים מטורפים, מהדברים הקטנים עד ללנסוע בספונטני חצי ארץ באמצע הלילה למצפה רמון לראות כוכבים חח..
באמת שעשינו חיים משוגעים. מההתחלה ידעתי שבאוגוסט (החודש) היא טסה דיברנו על זה לפעמים, כמה זה חשוב לה, והיא חולמת על זה לפעמים היא התלבטה מחששות למרות שזה החלום שלה.
עד שהתחיל החודש הארור הזה, כל השבוע הייתי בסתר בדיכאון, משדר "עסקים כרגיל" ראיתי כמה היא מתרגשת ולא רציתי לבאס אותה, ורק תמכתי, ופינקתי, (אני אגיד את האמת משהו בתוכי התפלל שהיא פתאום לא תטוס) למרות שאני זה שתמכתי בה ועודתתי אותה לטוס כי ידעתי כמה זה חשוב לה, וכמה היא חלמה על הרגע הזה..
אז השתלשלות היום האחרון עד היום לא מרפים ממני, קמנו בבוקר הסתכלנו בעיינים אחת לשניה ודממה במשך דקה.. כל היום לא דיברנו אפילו מילה על הטיסה (אני משער לעצמי שהיא ידעה שתיכננתי לה משהו לערב) העברנו את היום בטיול בארץ, צחקנו המון היינו צמודים אחת לשניה עד שהגיע הערב, לקחתי אותה למקום שקט ויפה ושם הגיע השיחה הכי קשה שהיתה לי בחיים שבמשך שבוע לא מרפה ממני. בהתחלה התחלנו לעלות זכרונות על ההתחלה שלנו, על דברים הרבים שעברנו בכלום זמן (שנה) ואז פתחתי את הלב על 200 כמה היא הבחורה הכי מדהימה שהכרתי בחיים, ושאני מאוד אוהב אותה ומאחל לה המון הצלחה ושתהנה ושלא תוריד אפילו לרגע את החיוך, ואז התחילו לרדת לה דמעות (פעם ראשונה שראיתי אותה בוכה) ואז היא גם התחילה לשפוך את הלב ולהגיד דברים שהיא לא אמרה אף פעם, כמו שאני הבאדם הכי טוב שהיא הכירה בחיים, ושאוהבת אותי, ואני אמרתי שהיא עושה את הדבר הנכון ושיחקתי אותה חזק ושהכל טוב, עם הדמעות שלה מולי (שמבפנים נקרעתי מכאב אני מודה) השיחה הזאת היתה כל כך כבדה שיש הרבה דברים שלא נאמרו ונשארו בסימן שאלה, מאז נשלחו כמה הודעות בוואצפ וזהו... אני בעצמי עשיתי טיול של שנה במזרח ויודע כמה זה חוויה של פעם בחיים, ומגיע לה, אבל אני כבר אחרי זה, בעל עסק שלא יכול להיעלם פתאום ולהצטרף אליה

כבר שבוע אני לא מפסיק לחשוב על היום האחרון שלנו למה לא אמרתי ככה, למה לא עשיתי ככה, מה היה קורה עם הייתי אומר לה ככה, ובקושי מצליח לתפקד, שלא נדבר על השעות שינה שהלכו... באמת שלא חשבתי שאני יגיע לרמה כזאת של כאב, הכל אבוד? לחכות לה שנה? להמשיך הלאה?

זה היה גם סוג של פריקה סליחה על החפירה