מתוך רחשי ליבי. מה אתם הייתם חושבים במקומי? מה הייתם עושים?

שלום, אני נשואה כמעט 4.5 שנים + ילדה מתוקה.
אהבתי אותו, אבל כמו לכל זוג יש עליות וירידות. תמיד היה לנו את הקטע של התלונות אחד על השני, ואח" כ איכשהו היינו משלימים וממשיכים...
לפני שבוע וחצי היה לי יום גדוש חוויות וחיכיתי כבר לראות אותו ולספר לו, הכנתי ארוחת ערב והתיישבנו לאכול, ואני יותר מהאוכל חיכיתי לרגע שהוא יתעניין וישאל איך עבר עלי היום ( חשוב לציין שזה דיי נדיר שיש לו זמן להתעניין, ואם יש לו זמן אז הוא עייף) בכל אופן חיכיתי להתעניינות בציפייה וכשלא ראיתי שזה בכיוון אז שאלתי אותו:
" אתה לא שואל איך עבר עלי היום?" מאחר והוא היה מרוכז באוכל הוא ככל הנראה חשב ששאלתי את זה בצורה תובענית והתקומם על זה ששאלתי משהו כזה, מיד הוא קם בהפצרות שכויכול הפרעתי לו ואמר שהוא חשב לשאול אותי את זה ונתן לי את ההרגשה שאם אני לא מבינה שבאמצע האוכל לא מדברים אז זה ממש לא בסדר, בלי שום הכנה מוקדמת הוא פשוט קם ואמר "הרסת לי את התיאבון" ויצא מהבית בטריקת דלת, ואני מרב ההלם שלא צפיתי בזה בא ומרב הפגיעה הרגשתי שהוא סגר לי איזו פינה בלב, ומאז אני לא מצליחה להיקשר אליו שוב, הוא ביקש סליחה ואני סלחתי לו, שבוע אחרי הוא רצה שנצא לבלות במסעדה (סוף סוף - זה לא משהו שקורה הרבה- פעם קודמת זה היה לפני 4.5 חודשים. מבחינתו הוא טוען שיציאה למכולת או לסידורים בעיר זה בילוי ומבחינתי התרוצצויות בעיר זה לא בדיוק הזמן לבילוי .זה לא שאנחנו יושבים בנחת ונהנים אחד מהשניה. אומנם בנסיעות בין עירוניות ברכב יוצא לנו לדבר אבל זה לא כמו לשבת ביחד במסעדה או בפארק שזה זמן איכות מבחינתי ואני חושבת שכל אישה מרגישה ככה ובעל שהוא מתחשב בצורכי אישתו נותן לה להנות מזה מידי פעם) בכל אופן יצאנו לחפש מסעדה- המסעדה הראשונה היתה סגורה, השניה מפוצצת באנשים, והשלישית היתה פתוחה והיה מקום לשבת בה והיתה תעודת כשרות טובה אבל זה לא היה מספיק לו , ניסיתי לדבר על ליבו שאני רוצה לשבת שם אבל הוא לא רצה , ורצה לחזור לבית וחשוב לציין שכ"כ פינתזתי על מסעדה טובה ועל החוויה שזה התרסק לי פשוט בפנים ועוד פעם נפגעתי. בסוף כשהוא ראה שאני ממש רוצה שנשב באיזה מקום התפשרנו על ופל בלגי ומבחינתי זה לא כמו מנת בשר טובה כמו שציפיתי כשישבנו שם כבר ירד לי החשק לגמרי מרמה של ציפייה ל 100 ירד לי ל0 .
וגם החשק אליו ירד לי. יום לאחר מכן דיברנו על זה שנפגעתי מזה ואמרנו שחייבים לצאת שבוע הבא שתיהייה לי חוויה מתקנת והיום יצאנו, אבל אני מרגישה שזה מאוחר מידי לתיקונים כרגע אני מרגישה ממש פגועה גם מהיחס לצרכים שלי שבעיניו זה נראה שהם לא חשובים, ואני מרגישה שכאילו נבנתה לי חומה בלב שמונעת ממני להתרגש ממנו. אנחנו ביחד במיטה ואני לא מרגישה שום חיבור לא מצליחה להתרגש. מרגישה שנאטמתי. לא מצליחה לשדר לו חיבה וכלום. בראש אני יודעת שאני רוצה אותו ובלב אני לא מסוגלת זה אפילו בגדר של "הצילו". אני יודעת שאני צריכה טיפול פסיכולוגי ואמרתי לו את זה והוא טוען שהוא רוצה להיות הפסיכולוג שלי....... ( מפאת בעיית תקציב) מה אני אמורה לעשות? האם זה נורמלי מה שאני מרגישה? מה הייתם עושים? איך מתגברים?