נשואה ומישהו אחר בראש שלי. אני שבורה מהמצב, זה לא מוסרי. איך להפסיק לחשוב עליו?

הסיפור קשה. אשמח לשמוע את האמת ומאמינה שהרבה יגיבו מנקודה שיפוטית וכאלו מתגובה מכילה ומבינה.
אז ככה..אני בת 26 נשואה לגבר שגדול ממני בעשר וחצי שנים ויש לנו ילדה בת שנה וחצי. התחתנתי מתוך לחץ מאימי להתחתן וגם מתוך חלום להקים משפחה ולהביא ילדים ( הייתי בערך בת 22 כשהכרנו). במערכת יחסים בנינו יש הרבה מחלוקות אני בחורה שיותר זורמת והוא יותר כבד. נתחיל מזה שאני תמיד זו שיוזמת להיות ביחד בקטע של בילוי וגם בקטע מיני( מהטענה שלו שהוא אוהב אבל יש לו בעיות מיניות מכדורים שלקח בעבר). אנחנו יכולים לא לשכב כמה חודשים מבחינתו! ולי זה חסר לכן אני תמיד זו שיוזמת וקובעת איתו מתי נשכב!!! הוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי רק אם אני שואלת אותו וזה מאוד חסר לי!!! חסרה לי הרומנטיקה, סתם ככה הרצון להביא לי חיבוק או להכיל אותי רגשית כשאני בוכה מקשיים שונים! בתור אבא הוא מושלם, דאגן יתר על המידה ולפעמים לדעתי נסחף. שוב אני בחורה שזורמת שיהיה בסדר ויאלה בו נהנה הכל יהיה בסדר!!! הוא יכול לחזור מהעבודה להתחרפן אם יש דברים בבית שלא במקום או משהו מלוכלך, ועוד.
חסרה לי המגע אני תמיד אומרת לו על זה, גם בסקס הוא יכול רק להעמיד, להכניס ולגמור( סליחה על התיאור) חסרה לי התשוקה, הנשיקות המגע שלפני והוא לא מבין את זה!!!!!! אני כבר כמה שנים נושאת מטען רגשי. גם בהשקפות שלנו אנחנו נורא שונים אני יותר מכילה ומבינה והוא לא! לאחרונה קיימתי איתו שיחה על זה ואמרתי לו שאני באמת חושבת מה יהיה איתנו, נורא כואב לי לפרק את החבילה אבל אני לא מסוגלת לסבול ככה, אני מחפשת מישהו להזדקן איתו בכבוד ובאושר, אני עדיין צעירה! כמה אני זו שיכולה ליזום ולרצות. אמרתי לו שעוברים לי מחשבות על גירושים ובגידות מתוך חוסר אונים אבל מפחדת בגלל שאני עם ילדה ולא מסוגלת להכיר מישהו ולהביא ממנו ילדים ולהתחיל להתערבב מבחינת הילדים!
היו לנו בעבר המון מחשבות על גירושין ( הרבה בגלל חילוקי דעות, אני יכולה לבכות והוא לא יכיל וינגב לי את הדמעות מתוך הבנה וכאב עליי) אבל אני קשה לי המחשבה הזו והצעד הזה. אני באמת רוצה שיהיה טוב אבל לא יודעת מה לעשות!!!
הסיפור מתחיל מפה,,
אז ככה ...הייתי באיזשהו מקום והכרתי מישהו. הייתי קצת שתויה והוא הקפיץ אותי הביתה. הוא בן 27 בשיחה של שעה וחצי איתו סיפרתי לו הכל על בעלי, על זה שקשה לי, סיפרתי לו על הסיפוק בעבודה, הוא סיפר לי על חייו. בכיתי על המצב שבו אני נמצאת והוא פשוט ליקק!!!! לי את הדמעות( סליחה על התיאור) ועודד אותי!!!!!!!! הוא הכיל אותי וייעץ לי ברמות שלא תיארתי שגבר מסוגל. הוא כל כך טוב וצעיר (27) ולא ניגעל ( לעומת בעלי שלא מנשק אותי אם הריח בפה שלי לא לטעמו) . הוא ניסה לנשק ואמרתי לו שאני לא מסוגלת כרגע למרות כל המצב. היה חיבור טוב בנינו!!!! הוא לא יוצא לי מהראש!!!!! לא יודעת מה לעשות!!!!! הוא הביא לי את המספר טלפון שלו (אמרתי לו שהוא הפסיכולוג האישי שלי) והוא אמר לי שאשמח לשבת איתי על קפה והביא לי את המספר שלו. הוא נשמע בחור רציני עם ראש על הכתפיים. כמובן שהשיחה אחת אי אפשר לדעת את האמת. כששאלתי אותו איך הוא מסוגל ככה להיות איתי אמר שבגלל כל המצב שאני מתארת לו הוא מרשה לעצמו. היה חיבור ותשוקה עצומה.
אני יושבת בבית מנסה להוציא אותו מהראש שלי. כי זה לא מוסרי!!!! לא יודעת מה לעשות!! שבורה מהמצב!!! מה אתם מייעצים לי???