חושד שאחי הקטן נמצא במצוקה ולהורים שלו לא אכפת. איך לעזור לו?

היי כולם ותודה שנכנסתם לשאלה
קצת רקע על מנת להבין מה שקורה יותר טוב: ההורים שלי התגרשו כאשר הייתי בן 14. אבא שלי התחתן עם בשנית עם אישה שאני מאוד מחבב. אני והיא מסתדרים מצויין יחד. מנישואיו השניים נולדו לאבא שלי שני ילדים. הראשון היום בן שמונה והשני בן שבע. אני מאוד אוהב את האחים שלי והם מאוד חשובים לי. אני מסתדר איתם מצויין (למרות שההפרש של 15/16 שנה מהם).
האח הגדול יותר, נקרא לו אורי (שם בדוי) הוא תמיד היה ילד קצת יותר ביישן, יותר שקט ויותר רגיש. יש לו מראה מאוד מלאכי וחמוד (עיניים כחולות, שיער בלונידני). ואילו האח הקטן יותר (נקרא לו רוני. גם שם בדוי) תמיד היה יותר דומיננטי, יותר רועש, יותר פעיל ופחות רגוע. ככה שדי בקלות המשפחה שלי תייגו את אורי כ"ילד הטוב" ואת רוני כ"ילד השובב" (למרות ששניהם מקבלים המון אהבה מהמשפחה ואין כל העדפה כלפי אחד מהם על פני השני)
מאז שהתחילה שנת הלימודים, שמתי לב לשינוי משמעותי בהתנהגות של רוני. הוא הפך למאוד עצבני. יש לו פתיל קצר במיוחד. כל דבר הכי קטן פשוט יכול להפוך את ההתנהגות שלו ולגרום לו להתנהג בצורה פשוט לא במקום ואפשר לומר שהוא הפך לדי אלים. הוא לא חושש להרביץ או לבעוט באנשים. הוא זורק דברים (גם על אנשים) . מקלל ולא שם על אף אחד. למרבה הצער הקורבן הכי זמין להתקפי הזעם האלה הוא אורי. אבא שלי מאוד אדיש להתנהגות הזו ומראה כאילו לא אכפת לו, אימא שלהם כבר מותשת ואורי סובל.
אני חושד שעוברת על רוני מצוקה כלשהי בבית הספר כי ההתנהגות הזו התחילה ממש כאשר התחילה שנת הלימודים (הוא בכיתה ב'). הסיבה שאני חושד ככה היא כי הוא לומד בבית הספר היסודי בו אני למדתי. בית ספר זה גרוע מאוד בטיפול בבריונות. ולמרבה הצער גם אני הייתי קורבן לבריונות בשנות היסודי שלי והחרם שעברתי (ארבע שנים של חרם) הותיר בי הרבה צלקות. אבא שלי גם אז היה מאוד אבל מאוד אדיש למצב שלי. לדעתי משהו קורה לרוני בבית הספר. והאופי התוקפני שלו הוא סימני מצוקה של משהו שקורה בבית הספר.

ניסתי לדבר עם אבא שלי על זה. אבל אבא שלי (כמובן) אדיש למצב של הבן שלו והוא אומר "זה האופי שלו אין מה לעשות". הוא פשוט אדיש. גם אם האופי האלים שהוא פיתח זה לא באמת סימני מצוקה ואין לו כלום בבית הספר, זה עדיין רע שאבא שלי אדיש להתנהגות כזו.
נסיתי לדבר עם אשתו של אבא שלי אבל היא אמרה לי "אני בוועד ההורים אם היה משהו הייתי כבר יודעת"
עם סבא או סבתא שלי אין לי מה לדבר. סבתא שלי היא אישה... לא כל כך חכמה ואני לא נמצא בקשר עם סבא שלי כבר כמעט שנה (בושה לקרוא לרשע הזה "סבא"). הדודים שלי... גיסו של אבא שלי הוא החבר הכי טוב שלו והוא צידד בו. דודה שלי (אחות של אבא שלי) גם אומרת ש"אם היה משהו קורין הייתה יודעת".
אולי באמת אין משהו בבית הספר שגורם לאח שלי מצוקה. אבל אני בטוח בתשעים אחוז שכן יש משהו שגורם לו מצוקה. אין סיבה הגיונית שילד שתמיד היה שמח ומאושר (גם אם היה תמיד קצת יותר היפראקטיבי) פתאום יהפוך לטיפוס מאוד זעפן ואלים. וזה קרה דווקא כאשר התחילה שנת הלימודים.
אני חושש לנסות לדבר עם רוני בגלל שאז במשפחה יגידו שאני "מכניס להם רעיונות לראש" (אף אחד מהמשפחה לא לקח אותי בכזו רצינות. תמיד הייתי מעין הכבשה השחורה של המשפחה)
אני פשוט לא יודע מה לעשות. כואב לי הלב לראות את אח שלי הופך לילד שהוא היום. אני באמת חושב שהוא נמצא במצוקה בבית הספר. אבל כולם פשוט אדישים. איפה אתם אנשים?

אם יש כאן לאנשים עצות, אשמח לשמוע אותם.
תודה לכולם