לא רוצה להיות גרושה בת 24 אבל הוא מאוד רכושני ומקלל אותי. מה לעשות?

התחתני בגיל 21 ומלבד זה שאני חושבת שעשיתי טעות אני גם לא מצליחה למצוא רגע אחד בו לא התלבטתי לגבי הקשר הזה, לגבי הבחור ולגבי המומנט. הבחור אוהב אותי מאוד, בחור טוב, משפחתי, נדיב ואוהב. הבעיה היא שאנחנו מאוד שונים זה מזו בתחומי העניין שלנו. הוא בן 29 אני בת 24. אם תשאלו את החברה המקיפה אותו כולם יאמרו עליו ש"הוא אחלה גבר" ושזכיתי. אני כמובן התחתנתי איתו מתחושת ביטחון. הרגשתי שלא משנה מה, הוא תמיד יהיה שם ויאהב אותי איך שאני. וצדקתי, הוא פשוט נותן את כל כולו בשבילי אבל אני לא מאושרת. אני לא מרגישה מסופקת מבחינה אינטלקטואלית, מבחינה רגשית ומבחינה מינית איתו ויש לציין שהוא די הטעם שלי מבחינה חיצונית. הכל מאוד בסדר אבל לא טוב במיוחד. אני הצלחתי לשים את החששות שלי בצד כאשר התחתנתי וגם בשנתיים שאחרי ופשוט לשכנע את עצמי שזה טוב עבורי כי הוא אוהב אותי. בחצי שנה האחרונה אני נמצאת בבילבול מתמיד, רוצה אותו לא רוצה אותו, רוצה שילך אבל כשהוא הולך מתחילה לפחוד. הוא מאוד רכושני כלפיי וזה הגיע למצב שבפעם הראשונה שעזבתי להוריי הוא ניסה לסגור עליי את הדלת שלא אלך, שבר כלי בבית, ניסה לקחת לי את המפתח של הרכב וכשלבסוף הצלחתי ללכת הוא קילל אותי וכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו הוא מדבר אליי לא יפה ואומר שהכל לא מסתדר כי אני דפוקה ומקלל אותי כל הזמן. אבל הוא לא מבין שהוא עושה משהו לא בסדר כי זה מה שהוא רגיל. אחרי שניה מצטער על איך שדיבר. ואז שוב חוזר לדבר אליי ככה כשהוא מרגיש מאוים או שמשהו לא הולך לפי הראש שלו הוא מנסה להיות נורא סבלני אבל לא מצליח כי ככה הוא גדל. מלבד זה הוא בחור מקסים עם לב רחב שרוצה להגדיל את משפחתו ולהביא ילדים. אני מרגישה מאוד סקרנית לגבי איך יהיה לי עם מישהו אחר. ומאוד כועסת על עצמי בגלל זה אבל גם מבינה שזה מגיע מחוסר במערכת היחסים. כמה שאנחנו מנסים להנות אחד מהשני זה אף פעם לא כייף מספיק. בזמן האחרון אני בוכה כל הזמן וכשהוא נמצא לידי אני רוצה שילך. ואז נכנסים בי מלא פחדים. לאן אלך עכשיו? איזה גבר ירצה מישהי גרושה בת 24? איך אתמודד עם הלבד? ואם אצטער על זה שעזבתי? איך אפגע בו בצורה כזאת? מי עוד יאהב אותי כמוהו? הרי הוא לא בחור רע והוא מקבל אותי כמו שאני ואני לא מצליחה לקבל אותו כמו שהוא. אני מנסה לשנות את זה בי אבל באמת לא מצליחה להסתפק ממנו בהרבה מאוד בחינות. אני מרגישה שהוא אוהב אותי הרבה יותר משאני אותו. אבל עדיין נורא קשה לי. כבר חודשים רבים שאני בדאון ובדיכאון מאוד מאוד קשה. מרגישה שפשוט בא לי לא לחשוב יותר אבל פוחדת לעשות טעות ולהתחרט. אני יודעת שאם אני מתגרשת אין דרך חזרה