לא מוצאת את עצמי בצבא, רוצה פטור

אני פשוט לא מוצאת את עצמי בצבא,
אני רוצה פטור.
הייתי אצל הקבסית סיפרתי לה תבעיות שלי ולא אכפת לי היא רק צחקה .
קשה לי בצבא , לא הייתי אמורה להתגייס נתחיל מזה שהייתה לי ילדות נורא קשה , בלימודים,חברתית.
הייתי אצל פסיכיייאטר לקחתי כדורים לחרדה.
ולדיכאון.
אני מרגישה ילדה בת 8..לא חיילת . ממש לא.
לא מעיזה לצאת לעבוד,ניסיתי פעם לעבוד לא הצלחתי .
לא מסוגלת להיכנס לעבודה אפילו..אין לי תאומץ..!
לא עבדתי בחיים ורדנ לי לעבוד אין לי ביטחון בכלל להסתכל על אנשים בעיניים!!!!!
ואני לא חכמה גרועה בחשבון (יש לי דיסקלקוליה)
אז בקופה אין סיכוי לעבוד.


אני לא יודעת איזה תפקיד לעשות..אמרו לי או שאת טבחית! או שאת בשלישות! שלישות רכאית לא אהבתי . המפקדת שלי לא מתייחסת אליי בכלל בככל ! והיה לי ריב איתה.
היא ממש אדישה אליי ועושה הפליות!!!!!
ובמטבח זה ניצול עובדים מ8 עד 21:00 אני לא מסוגלת.
אני רק חושבת על החזור יש לי לחץ אפילו קניתי "רסקיו" לכבוד זה.
נווורא קשה לי..אני רוצה לגור במקום אחר בעולם אחר....
אני מרגישה שאני לא חיינ המציאות..אני חיה בפנטזיותתת כל החיים !
אני קוראת המון שירים שאנשים כותבים על "פיטר פן " ועל אגדות.
באלי להיות חופשייה..בלי מחוייבות ועבודה.
אני לא מסוגלת לקום מוקדם בבוקר ב7 לא מצליחה!!!!!!
בריאותית , יש לי בחילות וכאבי בטןן נוראיים!
אני לא מסוגלת להיות במסגרת צבאית אני עוד ילדה!
אני לא מסוגלת להיות אחראית ולעזור , אני בעצמי צריכה עזרה.
אני בת 19 אבל בשכל כמו בת 8! באמת!.
והמוןןן אמרו לי את זה.
ולשנות את זה??
אי אפשר , זה הרגל והרגל זה אופי ואופי זה גורל..!
אין לי מה לעשות.
באלי לגור באיזה מושב ולעבוד אולי באיזה גן או בעבודה קלה לא יודעת מה..
למרות שקשה לי.
אני לא יודעת מה לעשות אם הצבא הזה!!!
אני מרגישה שונה, מוזרה,
חייה בפנטזיה אוהבת "נסיכות דיסני" "מכשפות" "פסטיגלים.."
חייה את זה.
נושמת את זה.
שרה את זה.
וכייף לי בעולם הזה....ובעולם האמיתי אני לא מצליחה.
אם זה בזוגיות שלא היה לי חבר כי אני מפחדת להתנשק אפילו!.
בהכל בהכל...אני עם קשיים.

אז במה צבא יעזור לי?
אני עושה חמשושים אין לי חברות , לא התחברו אליי ממש.
אני ישנה בערב לבד ותמיד רע לי ולא טוב לי.
אני מפחדת להתחיל ללכת למטבח הייתי אמורה ללכת למטבח..קצינה אחת שלחה אותי ולא הלכתי.
אני מפחדת מזה.
אני כל יום ויום משגעעעעעת ת'הורים שלי שבאלי לעוף מהצבא.
אני רגילה ל.."בועה" שלי.
וקשה לי לצאת לעבוד , לא מעיזה לבוא ולהגיד "שלום..צריכים עובדים?"
לא מעיזה.
לא יכולה גם ,אין לי ניסיון.
אני לא רוצה לגדול ולהתבגר.
טוב לי איך שאני.
העולם הגדול מפחיד!
מחוייבות...דאגות..מלחמות..אני רוצה רק לעצום תעיניים לפקוח ולהיות המקום אחר,שקט מרגיע.
בלי דאגות וצרות.

מה אני יכולה לעשות?? אני משוגעת?:(