כן
אני בן 19, עד לפני חודש הייתי חייל, השתחררתי על פרופיל 21 נפשי - הגעתי להחלטה ופשוט ידעתי לאיפה אני רוצה להמשיך בחיים אחרי צבא.
הייתי כל כך במצב רוח ירוד ופגוע, בעקבות השיבוץ והתפקיד שנתנו לי שלא הייתי מסוגל אפילו לחשוב לעבור לתפקיד אחר, הייתי בראש של נטו יציאה.
כרגע אני לומד לפסיכומטרי לבד, בכדי ללמוד הנדסה במוסד מסוים. אני אמור לקבל דיפלומת הנדסאי בקרוב - במקצוע מאוד נחשק שדורש ניסיון ורישיון לעסוק בו, זה פרנסה לכל החיים, בין אם זה להיות עצמאי או לעבוד בתעשייה.
אבל הצבא פשוט רודף אותי, תמיד התחלתי משהו בחיים וניסיתי לסיים אותו, נפלתי פשוט במקום הלא נכון בצבא, עם האוכלוסייה הלא נכונה, שפשוט גרמה לי לאבד את עצמי, עד כדי יציאה מהצבא.
אני נזכר בחיילים ברכבת בימי חמישי או יום ראשון, ואין זה צובט בלב.
ואמא שלי? אמא שלי גאה בי מאוד, היא לא מתביישת בכלל להגיד שיצאתי על פרופיל 21, הרוב המוחלט של האנשים אומרים לה שהוא עשה בשכל, אני בעצמי יודע מה הולך, וכמות האנשים שיוצאים מהצבא מטורפת. אבל אני כעת נמצא לבד, הקשר עם האנשים שהייתי פעם התנתק בצבא, כולם היום משרתים בצבא, וכל הפלאפון שלי מוצף באוכלוסייה שמשרתת בצבא - שלחתי ערעור בערב פעם אחת לפני שבועיים, אני בספק אם קיבלו, וכבר עבר הזמן שיכולתי לערער, השבוע זה היה הזמן האחרון שלי.
אני באמת חשבתי שאני אצליח להתגבר, אבל יש את הרצון העז הזה לנסות לסגור מעגל.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025