אני מרגישה חיילת בתחפושת

נשבר לי מהבסיס, מהמדים,ומהצבא.
קשה לי כבר.
אני מרגישה כלכך לא מתאימה !
הכל התחיל ככה -
התגייסתי לחיל האוויר והייתי רכזת כוח אדם.
לא אהבתי את התפקיד שיעמם אותי ..
הייתה לי מפקדת בסדר בהתחלה היא הייתה נחמדה אבל הרגשתי שהיא אדישה מאוד אליי
היום מצבים שהייתי יושבת לידה במשרד 5 שעות ולא עושה כלום !
וכשהייתי שואלת אותה "יש עבודה ? " היא אמרה "לא . אין לי מה לתת לך . "
וזה היה מכעיס אותי. לא רציתי שהשנתיים האלה ילכו לי סתם על כלום.
שאני לא יהנה מהשירות , כי מה זה שווה אם חיילת לא נהנית מהתפקיד שלה ?
ורציתי גם נורא לצאת מהצבא ואמרתי למפקדת שלי את זה..
ואולי בגלל זה היא התנהגה אליי ככה כי רציתי לעוף מהצבא.
אחר-כך הלכתי למישהי שהוציאה אותי מהשלישות ...ואמרה לי "תעברי למטבח". כי אני רציתי בהתחלה . ובסוף התחרטתי כי אמרו לי שבמטבח זה קריעת תחת !! ושטוחנים שם בעבודה .. ושקשה ממש.
אז לא נכנסתי למטבח...ואמרתי לה..והיא התעצבנה עליי! (היא קצינה כזו..בדרגה גבוה)
מה אני אגיד לכם ..?
ממש קשה לי בצבא , מה קשה לי ? - הכל .
אני לא נערה של מסגרות מכל חוג אפשרי אני ברחתי.
אני סובלת מחרדות הייתי בטיפול אצל פסיכייאטר ופסיכולוג וייועצת ואיפה לא הייתי....
נורא קשה לי ,
אני לא עצמאית יש לי נראה לי "תסמונת - פיטר פן "..שזה אומר - "אנשים עם ראש של ילדים " אני מרגישה ילדה אני לא מרגישה חיילת לא מצליחה להגן על המדינה שלי...אני באמת רוצה לשרת את המדינה! וכן רוצה לסיים צבא ! אבל משהו לא נותן לי.
אני לא מסוגלת נפשית...קשה לי ,אני רק באה לבסיס אני חוטפת חרדה! חום! דיכאון!
ירדתי איזה 4 קילו..כשאני באה לחדר בבסיס אני לא אוכלת לא שותה לא קמה מהמיטה.
האנרגיות שם מדכאות.
הטירונים שאני שומעת אותם מהחלון "כן המפקדת!" אני מצטמררת מהפחד מהלחץ. הרגשה של "לאן הגעתי? אני חיילת? מה..איפה אני? מה זה הצעקות האלה כן המפקדת..מה זה מלחמה?" ככה אני מרגישה .
אני מרגישה לא מתאימה .
כל חיי הייתי בחינוך מיוחד היו לי קשיים .. נורא קשה לי להתמודד לבד אני לא מסוגלת.
כשאני בצבא אני משתגעת צורחת..בוכה...ברמות.
אין לי מפקדת שאחרית עליי , אני לא שייכת לאף אחד אין לי לוז אין לי כלום.
אני ישנה כל היום בצבא..רצו שאהיה במטבח לא רציתי לא הייתי מסוגלת כי ידעתי שזה יהיה וטעות. ולא מוכנים להחזיר אותי לשלישות נמאס להם ממני..וגם לא מעצמי..אני רוצה למצוא את עצמי בחיים! אני רוצה למצוא תפקיד טוב להיות מאושרתת!!!!! ואני לא מאושרת רע לי , לא טוב לי בצבא שום תפקיד לא מעניין אותי..אני רוצה לצאת מהצבא ולברוח , לצאת לאיזה חופשה לנסוע לחפש את עצמי..לנסוע למקום שקט רוחני לעשות מדיטציה..להירגע..ולמצוא את עצמי.
המקום שלי זה לא בצבא , ולא בעיר שלי .
אני רוצה לחיות במקום אחר ירוק,עם חיות, סוסים,במושב או קיבוץ.
פשוט לא מתאים לי הצבא.
אני מרגישה חיילת מחופשת!!!!! ממש ככה.

אין לי לוז ..לא עברתי למטבח ולא לשלישות והאחראית שלי התעצבנה שהלכתי בחמישי הביתה כי לא הודעתי לה ואמרתי לה שלא הייתה לי קליטה בכלל.
והיא אמרה שאני יעלה למשפט! וזה הרס לי את כל השבת היום.
אני כל היום חושבת על זה..על המשפט שיהיה לי אני מפחדת לסגור שבת..
נמאס ליייי מהמשפטים מריתוקים נמאס לי מהצבא!
מחוקים אני רוצה חוופששש ...!
אני מרגישה שנכנסתי לכלא.
המצב שלי מדרדר , אני מתחילה להשתגע לקחת "רסקיו" יותר מדי..אני רוצה לצאת מהצבא ולעבוד בעבודה אחרת..אבל גם מפחדת כי לא עבדתי בחיים.
אני משתגעת...נמאס לי מהצבא הזה....חזרתי משוגעת ממנו!!
אני לא עובדת בצבא כל היום בחדר..לא רוצה לנסות אפילו ברגע שאני מנסה רק ,אני חוטפת חרדה ולחץ בגוף !
באמת שרציתי..רציתי לסיים ת'שנתיים האלה כמו כולם.
לא מצליחה. לא הולך לי.
המקום האנשים..אני מרגישה שונה מכולם..חייה בעולם אחר...עידן אחר..לא מתאים לי הצבא..עשיתי טעות שהתגייסתי אני 4 חודש בצבא , וזה לא שינה אותי ! רק דירדר אותי נפשית!
מה אני יכולה לעשות? הלכתי לקב"ן לא עזר לי..רק צחק עליי!!!!
אפח'ד לא מקשיב לי לא עוזרר! מה אני עושה מה..?
אני כל החיים בוכה,בדיכאון,לא שמחה, והצבא עוד יותר גרם לי ככה..
מה לעשות? אני מפחדת לנסות להתאבד !!!! מפחדת.