אני כבר מחורפנת - למה הכל משתבש לי ככה ומה אני אמורה לעשות?

היי אנשים...יש מצב שמה שאכתוב כאן אתם תסתכלו על זה כחפירה אחת גדולה אבל בשבילי זה ממש לא עבר עלי שבוע מחורבן ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.... יש מצב שתקלו ראש ותגידו וואי זאתי חופרת, יש לאנשים אחרים צרות הרבה יותר גדולות מזה.... אז בבקשה תקראו עד הסוף ותנסו להבין....
השבוע שלי התחיל ממש סבבה אבל לא חשבתי שהוא יגמר בצורה הזו... אני לומדת באיזשהי מכללה אקדמית בארץ... והיום הראשון של השבוע התחיל דווקא סבבה... נפגשנו כמה חברות והיה כיף ומגניב.... יום אחכ...הייתי צריכה לנסוע עם מיניבוס למכללה...אז פגשתי חברות... (מכירים אתזה שאתם רוצים לדבר עם חברים שלכם ויש לכם כל כך הרבה מה להגיד להם אבל הם עסוקים רק בעצמם ותוך בערך דקה נגמרת השיחה שלכם? אז מה שקרה לי) התיישבנו במיניבוס אני במושב האחד ושתיהם בספסל הזוגי וניסיתי לדבר איתם אבל השיחה איכשהו נגמרה התבאסתי.... ואז עלו שתי חברות שלי נוספות התיישבו במיניבוס (עכשיו, לי יש קטע כזה שאם אני לא אומרת שלום למישי שאני מכירה אני מרגישה לא נעים ממנה ולא נעים להסתכל לכיוון שלה) והם דיברו עם אלה שישבו ואני מתבוננת מהצד ורוצה לקחת חלק בשיחה אבל אין לי אפשרות כזו, כי הם פשוט לא נותנים לי (ותאמת שבקטע הזה אני די ביישנית לפתוח שיחה עם אנשים או להיכנס לקבוצה של בנות שמדברות) כשירדנו מהמיניבוס הם הלכו ארבעתם ביחד ואני ירדתי לבד והלכתי לבד... והרגשתי מזעזע... לא נעים וההרגשה הזו השפיעה על כל היום שלי....ולא לטובה..
אחכ היה לי קטע עם עוד מישהי בכיתה שהנחתי את התיק שלי על השולחן שהיא שמה בו את התיק שלה ואז סוף ההפסקה היא באה היא אומרת מי הניחה פה את התיק? אמרתי לה אני והיא אמרה שחברה שלה יושבת שם אז אמרתי לה שאני גם ככה לא תכננתי לשבת שם וקמתי והתיישבתי ליד חברה אחרת... והרגשתי הרגשה מגעילה...
ובסוף היום היה ממש מעצבן...יש לי "חברה" שמדברת איתי די הרבה עברתי לידה אמרתי לה כזה שלום והיא לא התייחסה זה כבר ממש עצבן אותי! שמתי בכוונה מרכאות כי היא לא חברה כי מהאלה שמתקשרים אליכם רק מתי שהם צריכים אותכם... כי סתם ככה הם לא יתקשרו... והיא ממש עצבנה אותי...
והגעתי הביתה מבואסת.....
יום אחכ הייתי צריכה לעבוד עם ילדים אז קיוותי שהם ישפרו לי את המצב רוח ובאמת הם אכן גרמו לזה וממש שמחתי על כך.... אבל כשהגעתי הביתה מהעבודה התברר לי שהמחשב שלי נהרס ואני צריכה לתקן אותו וזה עולה כמה מאות שקלים שאני קורעת ת'עצמי בעבודות שתכף תבינו כדי להשיג אותם.... ופשוט חזר לי החוסר מצב רוח הזה...
ויום למחרת שזה היום הייתי בעבודה בגן...ועבר עליי יום מהגיהנום! הייתה לי שם ילדה שלא הפסיקה לצרוח ולהשתגע וכל מה שניסיתי להגיד לה היא אמרה לי לא....וכבר התחרפנתי ממנה!!!
ואם זה לא מספיק אז כידוע היום בגנים יש סייעות רפואיות לילדים שצריכים (יש את האלה שמתנדבות לעזור בכל דבר לגן למרות שהם לא צריכות וזה לא מתפקידם אבל הם בני אדם ויש את אלה שלא אכפת להם מכלוםםם....אם זה לא מתוקף התפקיד שלהם הם לא יעשו כלום ולא ינסו לעזור בכלום)
אז גם בגן שעבדתי בו יש סייעת רפואית לאחת הילדות....עכשיו היה איזה קטע שהייתי צריכה לקחת קופסא של אחת הילדות ולא ידעתי איפה היא נמצאת... חיפשתי בכל החדר ולא מצאתי אז ראיתי את הסייעת הרפואית המטומטמת הזו בדיוק נכנסת לחדר אז שאלתי אותה אם היא יודעת איפה הקופסא הזו והיא עסוקה בעניניה לא מפנה אליי מבט בכלל ואומרת לי לא בחוסר סבלנות (כאילו אני עובדת אצלה).... במקום להגיד אני לא יודעת או אולי תנסי לשאול את... או לחפש ב... היא פשוט אמרה לי לא ויצאה מהחדר בלי להתסכל עליי! מה גם שהמטפלת של הילדה הזו (לא הסייעת הרפואית) עובדת עם הילדה שצריכה סייעת רפואית כל כך קשה ועוזרת לה עם הכל.. אז אותה סייעת מעצבנת לא בדיוק עושה משהו... באה בשביל נטו להרוויח כסף...אפילו לנסות להציע עזרה אפילו בקטנה היא לא מציעה! (אני לא מדברת על לשטוף או לנקות א הגן או להשגיח על ילדים, על דברים בקטנה...
נגיד אם היא רואה ילדים שמרביצים אחד לשני היא לא תקום ותעשה משהו היא רק תגיד להם לא ותלך או אפילו גם אתזה לא מה שהיא עושה בדכ) הבנאדם בא להרוויח כסף על פארש וחוזר הביתה..
וזהו ממש נמאס לי מהמקום ומהשבוע הזה!!!!
אני יודעת שחפרתי לכם אבל בבקשה כל המכות האלה שאני מקבלת לא מפסיקות לבוא אחת אחרי השנייה! אני כבר לא יודעת מאיפה תגיע המכה הבאה! כבר אין לי מצב רוח לכלום!!
פליזזזז תעזרו לי! תגידו לי מה לעשות!!! בקשה!!