איך להתגבר על זה שהוא פגע בי וצחק עליי?

גיליתי שחבר שלי מריץ עליי צחוקים עם חברים שלו... הכרנו במסיבה דרך חברה משותפת... אני בחורה מופנמת וביישנית, לא יוצאת הרבה למסיבות, יש לי כמה חברות טובות ואחת מהן חגגה יומולדת... ישבתי בשולחן עם עוד כמה אנשים והוא בא לידי והתחיל לשאול אותי שאלות ולדבר...בהתחלה הייתי מאוד נבוכה כי כמו שאמרתי אני ביישנית ולא כל כך רגילה לדבר עם בנים..חוץ מזה שהוא נחשב חתיך... אומרים לי שאני יפה אבל שאני לא מספיק מראה את זה ואני צריכה ללמוד להחצין את זה ולדבר יותר שישימו לב אליי כי אני הפוך מזה בדרך כלל דיי בצד ולא אוהבת להיות המרכז..זה פשוט לא אני..
יום למחרת הוא שלח לי הודעה והתחלנו להתכתב... בהתחלה לא ייחסתי חשיבות כי לא חשבתי שאנחנו מתאימים בגלל הסיבות שפרטתי...הוא יותר מקובל כזה עם מלא חברים ובפייסבוק שלו יש ים תגובות מבחורות עם לבבות על כל תמונה שלו...בקיצור הרגשתי שאין לי מקום בקשר כזה..לא אמרתי לו מפורשות כי לא רציתי להעליב אותו או חלילה שירגיש שהוא לא בסדר אז ניסיתי לסגור את השיחה יפה ובצורה הכי מכבדת שאפשר..אמרתי שאני מאוד עסוקה בלימודים ועבודה ואין לי פנאי כרגע להיכרויות...חשבתי שיאבד עיניין אבל הוא רק המשיך...הוא הזמין אותי ליציאה עם חברים לנסות מסעדה חדשה ושוב סירבתי ואיחלתי לו בילוי נעים והכל...
שבוע אחרי זה הוא בא לחברה המשותפת שלנו לעל האש שהיא אירגנה והוא ישר בא לדבר איתי ..הלך להביא לי צלחת ...האמת שהוא היה נראה לי ממש חמוד ופחות שידר את כל הקטע הזה של גבר מלא ביטחון עם מלא חברים ששותה ומעשן...ישבנו בסוף הערב והוא היה שקט ודיבר איתי הכי רגוע ונעים וזה גרם לי להרגיש שאולי אנחנו כן קצת מתאימים ופשוט צריך להכיר יותר לעומק...הוא לא ניסה לגעת או לנשק...היה הכי מכבד שיש...
אחרי יומיים הוא שאל מתי אני מסיימת משמרת ובא לאסוף אותי...טיילנו קצת ודיברנו והאמת שכבר התחלתי לפתח אליו רגשות והיה לי כיף איתו...החזקנו ידיים והוא שם עליי את המעיל שלו כשהיה לי קר...אני יודעת שזה טיפשי שככה נפלתי בפח ואני בוכה על איך הוא עשה את כל ההצגה הזאת כדי לצחוק עליי...פשוט הרגשתי בטוחה איתו ולא שולטים ברגש...
אחרי שבוע שאנחנו נפגשים (לא שכבנו) הוא כבר הציג אותי בתור חברה שלו... עשינו דברים מיניים אבל ממש בקטנה... ערב אחד הוא עשה לי שיחה שבזוגיות צריך להרגיש חופשי ...אמרתי לו שלוקח זמן והוא אמר סבבה... יצאנו חודש ושבוע ואז החברה המשותפת שלחה לי הודעה שנדבר דחוף... היא הראתה לי צילומי מסך מקבוצה שחברה שלה משתתפת בה והראתה לה מה אומרים עליי.... ראיתי בעיניים שלי שצוחקים עליי מתי כבר אני אתן לו, ואחד אמר שחבר שלי עדכן אותו שאני מתחילה להתחמם וכנראה עוד מעט... גם צחקו על כתם לידה שיש לי באיזור מוסתר שאין מצב שידעו עליו וזה בטוח הוא סיפר... זה כתם קטן...כאילו מה מצחיק בזה?
חסמתי אותו מיד בכל מקום אפשרי...הוא ניסה לבוא לדבר והתעלמתי ממנו כאילו הוא אוויר...פשוט המשכתי ללכת...אבל מבפנים אני מרגישה בושה ענקית...
לא סיפרתי להורים כדי לא לצער אותם...הם לא מבינים למה אני במצב רוח ירוד...בעבודה יצאתי על עובדת בצורה לא יפה וזה לא אני...התנצלתי בפניה והסברתי לה שעוברת עליי תקופה לא כל כך טובה...מתי תעבור התחושה המגעילה הזאת?...מתי אתגבר על העלבון?...
למה להיות כזה חרא?? מה עשיתי רע??...