נמאס לי, פשוט נמאס מלנסות להגיש טוב יותר

כו כן, זה אכן השאלה שלי, הפריקה שלי, וחיים שלי,
נמאס לי, נמאס לי לנסות לתקן את הלב שלי, כי מאז שהוא נפל הוא מקולקל הוא כבר לא עובד..אני כבר חושב שאני כבר לא הצליח להיות כמו פעם.. פעם, לפני שעברתי בית ספר..לפני שהוא התרסק, התרסק מחרדות, מדיכאונות, מלחץ, מאי שקט, התרסק סה"כ אחרי שלוש שבועות קשים בבית ספר החדש, התרסק אחרי שהבנתי שלא טוב לי בבית הספר וכל מה שרציתי הוא להרגיש טוב, להרגיש כמו כל אדם נורמלי ושפוי...
היי לכולם:)
אני כותב לכם, אני פורק על המקלדת את הלב שלי אחרי חצי שנה, חצי שנה של ניסיונות, נסיונות להרגיש יותר טוב להוציא את המועקה שאני לא ממש יודע מה היא, לפני חצי שנה עברתי בית ספר ממגזר חרידי לדתי עברתי, השבועים הראשונים היו בסדר אבל אחרי זה הבנתי שמתנהגים אליי חרא פשוט חרא בבית הספר כל מה שעשו עשו כדי לעשות לי רע רוב החברים לא כל כך אהבו אותי תמיד היו יורדים עלי, עדיין יורדים עלי, על כמה שהמראה שלי לא יפה, וזה כל כך מצחיק אותם, וזה מה שכאב לי אני עדיין יכול לשמוע בראש שלי ירידות וזה כאילו אני יורד על עצמי כל פעם שאני עושה פלאשבאק של הירידות האלה זה כאילו אני קורע לעצמי את הלב .
טוב ואחרי איזה שלוש שבועות ככה...נפלתי, נשברתי,
זה היה ערב אחד, יום חמישי ואחרי הלילה הזה הבנתי כמה חלש אני, כמה אני טוב בליפול ולא לקום, בליפול ולהתרסק, התקף חרדה אחד שהביא אותי אל הגהינום עצמו.
אז... מה שעשיתי זה היה ללכת ליועץ של הבית הספר שהוא פסיכולוג וסיפרתי לו הכל אז בהתחלה זה היו חודשיים של טיפול כדי שהרגיש יותר טוב (טיפול התנהגותי קוגניטיבי), ואז טוב ... לא התקדמתי לשום מקום, נסיתי לשנות את המצב החברתי שלי בכמה דרכים:
1: ניסיתי בעזרת טיפול התנהגותי קוגניטיבי לשפר את המחשבות שלי בנוגע לחברה וזה עבד אבל עדיין הרגשתי מועקה ושרע לי.
2: ניסיתי לשפר את התגובות שלי בנוגע לחברה כדי שיראו שאני חזק כזה ושלא יורדים עלי וגם זה לא הרחיק את המועקה שלי.
3: ניסיתי אפילו לרדת על עצמי ובהתחלה זה עזר אבל אחרי שבוע המצב חזר להיות גרוע מאוד.
והינה אני עכשיו מאחורי מקלדת עדיין עצוב עדיין בתוך בועה של עצמי עדיין באי שקט מוחלט עדיין לא יודע מה הבעיה שלי ופשוט נמאס לי כל מה שאני רוצה זה להרגיש טוב בלי חרדות בלי אי שקט נפשי בלי לחשוש בלי לרדוף אחרי הבעיות שלי בלי להתמקד כמה חלש אני כמה רע לי ופשוט להתקדם, ליהנות ממה שיש, נמאס לי לחשוש שכל פעם שאני מקבל הודעה מהקבוצה של הכיתה אז אולי מישהו ירד עלי שמה אולי אם אני יכתוב שם את חוות דעי באיזה נושא מישהו יחליט לרדת עלי, ששוב אני לא מבין למה זה עושה לי כזה רע, מה אני עד כדי כך חלש נפשית ?!,
אז...כפי שהבנתם כל מה שאני רוצה זה: להרגיש טוב כל מה שעשיתי בחצי שנה האחרונה זה לנסות להרגיש טוב, אז אני שואל את עצמי, אולי אני לא יכול בעצם להרגיש טוב, אולי זה מי שאני, אני אובד עצות, נסער, חרד, מפחד מעצמי... אני מתחנן לעזרה אז בבקשה
תודה רבה על הקריאה אשמח לחוות דעת :)