בהריון ודיברתי לא יפה לחמתי ובעלי הגן עליה זה היה כ'כ גרוע?

אני בהריון ראשון אחרי התחלה קשה במיוחד שהייתי מקיאה בין 4-8 פעמים ביום. רק בשבועיים האחרונים התאוששתי וחזרתי לאכול כמו שצריך אחרי שבקושי יכולתי להכניס פירור לפה. היום ישבנו אצל חמתי, והיא אוהבת לעקוץ ולזרוק משפטים ליד כולם, אחרי שכולם סיימו לאכול אני המשכתי כי הייתי רעבה, ומזגתי לי עוד לצלחת, ועוד, ואז היא אמרה ליד כולם "זה שאת בהריון לא אומר שאת צריכה לטרוף את כל השולחן בצורה כזו" עם מבט עוין. זה לא היה בצחוק זה היה לגמרי בטון רציני וביקורתי.

אף פעם לא עניתי לחמתי ותמיד שמרתי על כבודה, אבל אחרי כמה חודשים של הקאות בלתי פוסקות, הורמונים משתוללים שגורמים לעצבים בגוף, צרבות, בחילות, רגישות יתר ורצון לבכות גם ככה מכל שטות זה פשוט יצא לי והתפרץ לי ואמרתי לה "זה בסדר גם ככה משלך לא אוכלת כי האוכל שלך לא משהו בלשון המעטה ואפילו דוחה" זרקתי את הפיתה שהייתה לי ביד על השולחן ויצאתי למרפסת. (אכלתי את האוכל שגיסתי הכינה בכלל). עמדתי במרפסת כשהיא הייתה פתוחה כי רציתי לשמוע מה הם מדברים אבל נהייתה דממה בשולחן וכולם התחילו להחליף מבטים, היא עם בעלי, גיסתי עם בעלי, אחים של בעלי כולם היו בהלם מהתגובה שלי.

אחרי זה נכנסתי הביתה, בעלי ישב בסלון אמרתי לו ליד כולם קום הולכים הביתה. והוא פשוט קם אני חיכיתי בחוץ ובפתח הדלת הוא אמר לכולם "מצטער על ההתנהגות שלה" אני מהחדר מדרגות צעקתי שאני לא מצטערת על שום דבר ושלא ידבר בשמי.
בדרך הוא אמר לי שמאז ההריון נדפק לי המוח ובכיתי כל הדרך כי הרגשתי שהוא לא מבין אותי. במקום לנחם ולהרגיע אישה בסערת רגשות הוא פשוט התחיל לתקוף אותי שהוא לא קונה את המשחקים שלי ושנהיה לי נוהל לבכות בכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיני.

זה היה כ'כ גרוע מה שאמרתי או שהוא היה צריך להבין אותי? אני לא מפסיקה לבכות. רוצה ללדת לבד. לא רוצה שהאישה האיומה הזו תגיע לבית חולים או בכלל תשים את ידה על התינוק שלי אישה רעה ומקוללת שאוהבת לעשות רע ולפגוע באנשים תמיד ידעתי שהיא מכשפה. רוצה להעיף גם את בעלי הסמרטוט שמתנצל בשמי שאין על מה להתנצל ועל כך שלא מבין אותי ולא מבין שהלבינו אותי ברבים ומתחלחלת מעצם המחשבה שגדל בי משהו שקשור אליו רוצה לזרוק אותו מהבית ואת כל המשפחה המקוללת שלו. לא רוצה תינוק ששייך אליו מעדיפה את הזרע של רוצח שכיר ולא שלו. אדם רע בלי טיפה של רחמים ורגישות רוצה ללכת להורים שלי ולזרוק אותו לאמא שלו המשוגעת. אני מיואשת אני שונאת אותו ורק ההיתקלות שלו עם שדה הראייה של העין שלי מרתיחה אותי ועליה בכלל אין על מה לדבר שמחקתי אותה באופן סופי
אני רוצה לארוז מזוודה וללכת לגור אצל ההורים שלי הרחק ממנו