אני סובל מחרדה חברתית ואימי לא באמת מבינה מה עובר עליי

כרגע ראיתי דברים שהיו פעם תוכניות,שירים ערוץ הילדים של פעם וכול השירים המוכרים שהיו מרגיש כאילו זה היה אתמול אבל בעצם עבר מלא זמן ומלא דברים קרו...עצוב כמה שהזמן עובר מהר ומתבגרים מהר וכמה ההינו תמימים פעם....פשוט כואב לי כי אני מתמודדד עם חרדה חברתית מאז ומתמיד אני זוכר את הזמנים האלה שלא חשבתי בכלל שיש לי הפרעות חרדה ולא חשבתי בכלל על הדבר הזה פשוט אני הייתי בטוח שאני ביישן כמו כול סתם אחר..הילדות שלי הייתה די טובה למרות שלא דיברתי עם מבוגרים והייתי שקט אך לא ידעתי בכלל שקיים מושג כזה "חרדה חברתית" לא סבלתי כמו שאני סובל היום יותר בודד ,החרדה יותר גבוהה כנראה בגלל שגיליתי שאני לא ביישן אלא יותר מזה ,וגם הגיל-אמנם אני ילד אבל אני צריך לעשות דברים בעצמי ואני הייתי ועדיין בגילת ההתבגרות צריך לצאת מאזור הנוחות שלי וזאת לדעתי הסיבה למה החרדה גברה .....אני מתוסכל ולא תמים וחסר דאגות כמו פעם..אני אצל פסיכולוג כבר כמה זמן העניין הוא שאני רוצה תרופות אך אימא שלי לא באמת מבינה כמה זה חלק מרכזי החרדה בחיי וזה לא קל ולא נעים להסביר לה-שיש לי חרדה ליד אנשים כי גם ליד המשפחה שלי החרדה שלי כמעט 0 וקשה לשכנע כי אני מרגיש כאילו אין לי באמת משהו חזק למרות שברגעי האמת שאני יוצא מהבית אני מרגיש את החוזק של החרדה ...אני פעם רציתי להתגייס לפני שגיליתי לבד בעצמי על החרדה אבל עכשיו יש לי חשש גדול אני בטוח שאם אני לא יתחיל לקבל טיפול תרופתי מהחודש אין סיכוי שיהיה לי קל או רק קשה כמו שלכול בן אדם בלי חרדה ..אנשים לא מבינים כמה זה עושה לי רע החרדה ומתסכל....בבקשה אל תחשבו שזה כול כך קל לחיות עם זה עצם העובדה שאני כותב פה כבר מרגיש לא בנוח אפילו שזה אנונימי לחיות עם חרדה חברתית זה משהו שקשה מאוד לבן אדם שלא סובל מזה להבין...אני עושה את כול מה שהפסיכולוג שלי כמעט אומר לי אני נלחם המון אבל אין יכולת כאשר אני ברגע של חרדה שהוא כול רגע חוץ מהזמן שאני עם המשפחה שלי למרות שעדיין שאני עם ההורים או האחים שלי מחוץ לבית ליד אנשים אחרים החרדה קיימת אבל ברמה בינונית..איך לגרום לאמא שלי להבין את זה עד הסוף כי היא חוששת שהתרופות יעשו אותי בן אדם ישנוני ושאני יהיה מעופף...(שוב פעם היא לא יודעת כמה החרדה החברתית משפיעה עליי)..