חרדות קשות, שנייה לפני סיום התואר. איך להתמודד?

ask people שלום :)
גיליתי את האתר הזה לאחרונה והקונספט שלו קסם לי.. בעיקר כי אני בנקודה די מתסכלת בחיי כרגע. רציתי לחלוק את הסיפור שלי עימכם.
אני סטודנטית במקצוע מדעי, בתואר master (שבנוי מראש משש שנים). ואני נמצאת לבד בארה"ב כבר המון שנים. אני כבר ממש בסוף, שנה אחרונה וכמה מבחנים בודדים מסיום.
אבל ככל שהדרך עברה אני מרגישה מותשת יותר והתפתחו לי חרדות. גבוהות אפילו.
לפני שנתיים זה החל לראשונה, בהתחלה התעלמתי. ניסיתי להדחיק.. ישבתי רגיל בהרצאות ואפילו עשיתי מבחנים, או הייתי עם בחורים בזמן שיש לי התקפי חרדה ואני מכחישה בפני עצמי שזה קורה לי. בסוף זה התפוצץ לי בפרצוף. הכל החל להתבטא בחריפות יותר סביב המבחן, והיו לי הפרעות שינה קשות.
מצאתי פסיכולוגית והרגשתי שזה משתפר, אבל זה לא מספיק. החרדות שלי חוזרות, כל פעם חמורות יותר. ניסיתי הכל. מדיטציות, ספורט, תמציות צמחים.. זה לא חזק מספיק.
הדברים ששמתי בצד במשך השנים כאילו בוערים לי.. נתתי הכל בשביל הדרך הזו. הכל בשביל החלום שלי, ודווקא שנייה לפני הסוף היא הכי מפחידה והכי קשה לי.
וויתרתי על אהבה, לא הייתי בזוגיות כבר שנים. אני לא בקטע של האמריקאים או להשתקע פה, אני מתה לחזור לארץ, איפה שהלב שלי, איפה שבאמת בחורים הם גברים בעיניי. המזל שלי זה שאיכשהו עם כל מה שעברתי השנים לא נגעו בי על פני השטח. כולם מרימים גבה כשהם רואים אותי במדים בבית חולים תמיד ואומרים כמה אני נראית צעירה. או שעוד יותר מעצבן ששואלים (לפעמים בחורים שעושים איתי משמרות) "את כזו יפה וחכמה. איך את לבד?" שזה עוד יותר מעצבן אותי, זה כאילו מדגיש לי כמה שמשהו דפוק בי. אני רגישה כלכך ואני באמת לא יודעת אם מישהו יוכל לקבל אותי עם כל המטענים האלו. כי כשאני מתקרבת למשהו אמיתי החרדות שלי מתחילות לצאת גם שם.
לפני המבחן האחרון לא הצלחתי להירדם כלל. הגעתי זומבית לגמרי. ונכשלתי.
יש לי עוד מועד אחד.. ואם לא אעבור אותו כל העבודה הקשה שלי של כל השנים תלך לפח. הפסיכולוגית שלי הציעה לנסות כדורים. התנגדתי כל הזמן כי אני פוחדת לעלות במשקל (אני יודעת שזה נשמע שטחי, אבל אני שוקלת 42 ועם רקע של אנורקסיה מהתיכון. אני לא יודעת איך אני אצליח להתמודד בפני עצמי עם עלייה במשקל).
מה הייתם עושים? מישהו היה במצב כזה? חרדות שהתפתחו באמצע הלימודים או רגע לפני שמגיעים לנקודה שעליה חלמתם כלכך? ואיך אני אגש למבחן הזה במחשבה שהוא רק עוד מבחן? בלי החרדה של זה שהכל הולך לפח במידה ואני איכשל שוב?

תודה לעונים.