גילה לי על יחסים עם מישהי לאחר שנתיים נישואין. איך להתמודד?

אני פונה אל אתר זה כצד ראשון עם עיכול הסיטואציה.
בעלי ואני נשואים כשנתיים עם מגוון קשיים בהתאמה בפרטי חיינו האישיים אך המון אהבה ותקשורת קיימת. היינו חברים בתקופה כשהחלטתי להתחזק (הוא גם היה בכיוון) לאחר תקופת זמן נפלאה, הרגשנו שזה רציני והבנו לאן זה מוביל. אך כדי לממש זאת אנחנו צריכים לעשות לעשות "הפסקה" של מספר חודשים כדי שכל אחד יעשה לעצמו מסלול הבהרה פנימי, מתוך מטרה ברורה להתחזק (אני במידרשיה, הוא במסלולו שלו וכו..) וקבענו זמן להיפגש, כמעין פגישת שידוך, כשאנחנו כבר בהיכרות מלאה, אלא רק ניגשים לזה בגישה אחרת וחדורים במטרה להתחתן.
-לפני כחודשיים היינו בטיול בחו"ל ושיתפנו אחד את השניה על כל מיני חוויות אישיות מהעבר שטרם חשפנו.. והכל בפתיחות מלאה.
הוא מספר לי שכשלושה חודשים לפני אותה פגישה מיוחלת, הוא התארח עם חברים בשבת סביב שולחן מלא אנשים. כשמישהי מוצאת חן בעיניו, החלו פלירטוטים. מפה לשם בסוף הארוחה, החברה של אותה אחת כנראה הייתה יותר ישירה כדי להביע עניין. מפה לשם, הוא הולך איתה הביתה, הם נכנסים למיטה ונוצר מגע מיני וקירבה בינהם (ללא חדירה). יצא משם מרגיש מבוהל ממה שעשה, אך במוצ"ש נפגד איתה שוב בבר לבירה, כדי להבהיר לה שהוא לא מחפש קשר רציני. מפה לשם הזמן עושה את שלו.. כשבוע לאחר החתונה, אנחנו בעמדת תכשיטים בקניון כשהוא פתאום רואה אותה מביטה בנו במבט חודר.
אני לא מודעת לכלום כמובן.
הסיבה שנישאתי לו הייתה ההתפלאות מהחיבור, האמון והרצון העז שלו לא לנתק את הקשר הזה, למרות שיש בנינו שוני שמאד מקשה עלינו בחיי היום-יום(שוב, אבל עדיין עם כימיה ותקשורת מדהימה).
אומנם עברו שנתיים, אך לי זה נודע לא מזמן ומרגיש שחרב עליי עולמי. כאילו תקעו לי סכין בגב.
היו לי חששות וספקות לגבי הנישואין הללו בגלל עניין האחריות שלו על החיים, אך הלכתי אחרי טוב הלב המרשים הזה. ואני עכשיו פשוט לא מסוגלת להרגיש רגשי אהבה, לראות זכרונות מאותה תקופה.. הכל מרגיש כשקר. שהרי אם הייתי יודעת זאת לפני החתונה, זה היה גורם השפעה מאד קונקרטי האם להחליט להינשא או לא.
מתוסכלת וממש מפחדת ממה שהולך לקרות עם היחס המנוכר שלי והעצב שהוא רואה עליי בכל פעם כשאנחנו יחד.מרגישה שזה לא אותו אחד שתליתי בו את התקוות והציפיות המשותפות שלנו יחד. האהבה המיוחדת הזו שהייתה בנינו דחפה אותי להילחם על עתיד טוב יותר עבורנו ועל אף הכל... איך יוצאים מזה?