אני בת 16 שאוהבת מישהו בן 21. מה לעשות?

היי. נתקלתי במצב מעט מסובך במהלך התקופה האחרונה בחיי ואני אובדת עצות. אני מעולם לא הגעתי לסיטואציה כזאת ואני מרגישה שאני ממש נואשת שזה יקרה ואוכל לעשות את מה שיעשה לי טוב, באמת טוב.

הערה ראשונית; סליחה שזה ארוך ממש, רציתי לשקף תמונה מלאה לגבי המצב כדי שיהיה כמה שיותר מידע שתלקטו שיעזור לכם להבין כמה שיותר טוב את הסיטואציה הקיימת.

[חשוב לי לציין שאולי יהיה בלבול מסויים אז אגיד זאת מראש- אין שום עברה על החוק. קשר רומנטי חסר כל הגבלה בגיל ורק יחסים מיניים בעלי הגבלה של חובה מגיל 16. אני כבר "חוקית" לפי חוקי מדינת ישראל].

פגשתי לאחרונה במישהו ששבה את ליבי. חייל בן 21. נפגשנו יחד בוואטסאפ תחת קבוצת חברים שהתחברה מתוך אהבה משותפת לז'אנר מוזיקלי, שחיברה בינינו ובין עוד כמה חברים נוספים.

טווח הגילאים דיי בעייתי ונע מכיתה ח' [אני בכיתה י'] ועד אפילו אנשים בצבא. יש האומרים שקשר כזה אינו קשר בריא מכיוון שהבדל הגילאים הדרסטי לא מאפשר תקשורת בגרותית מלאה, אבל עם הזמן ראינו שהדבר לא תקף אצלנו, לפחות לא בצורה מורגשת.

תקשרנו ללא בעיה ומעולם לא הורגש הבדל הגילאים אצלנו. ניהלנו דיונים לגבי כל נושא רציני שיש וכל אחד הביע את דעתו, נפגשנו הרבה וממש התחברנו בקשר חברי. היום אנחנו כבר כמה חודשים ביחד.

בהתחלה לא היה ביני לבינו קשר מיוחד ודיברנו רק בקבוצת החברים ההיא. אפילו, לפי דבריו, בהתחלה הייתי האדם שהוא הכי פחות התחבר אליו והכי פחות הכיר אישית.

לאחר הפגישה הראשונה במציאות, נוצרו השיחות האישיות בצ'אט הפרטי שהובילו לשיחות של שעות לגבי כל נושא בחיים. כל יום כל היום. עם הזמן והפגישות, הקשר התחזק ונהיה קשר מדהים בעיניי שנינו.

עזרנו אחד לשני להתגבר על בעיות בתחום הביטחון העצמי, החיים האישיים, יחסים ובעיות שקרו במהלך חיינו ולמדנו להסתמך אחד על השני מעבר ולדעת שנהיה שם אחד בשביל השני.

הוא לא "ילד רע" והוא לא מתיימר להיות אחד. הוא ילד טוב, משכיל ואינטליגנט שמתעסק בטכנולוגיה ומשחקי מחשב, ב5 יחידות בכל דבר עם אקסית אחת ואישיות ואהבה לשוקו של ילד בן 5.

עם הזמן שהקשר התפתח, התפתחו גם רגשות מעבר. הוא בהתחלה ניסה להתכחש לזה ולהסתיר את זה כי הוא ידע שזה לא יקרה, אפילו עזב את הקבוצה שהכרנו בה עם החברים המשותפים רק כדי להתרחק ממני כדי שהרגשות האלה יעזבו אותו במנוחה. אבל הוא לא הצליח להתנתק כמו שאני לא הצלחתי להתנתק ממנו, והוא חזר לקבוצה ומאז התוודאנו ואנחנו תקועים במצב נוראי. הלב גבר על השכל הישר.

אנחנו מגדירים את עצמנו כרגע כידידים מחוסר ברירה, אבל ידוע לשנינו שיש שם הרבה מעבר. יש את הבאסה, הקנאה והעצב היומיומי המשותפים לשנינו תחת הידיעה שאולי וככל הנראה לא נוכל להיות מעבר.

היו כמה דיונים על זה. הוא מוכן כבר עכשיו לזה. הוא אפילו שאל את ההורים שלו בשבילי כי פחדתי שהם לא יסכימו לדבר כזה, והם הסכימו. "מה זה משנה אם היא תהיה בת 16 או בת 20? העיקר שתהיה בן אדם טוב".

המשפחה שלי לצערי.. לא כזאת. הוא הציע לחכות עד שאהיה בגיל 18, בערך שנתיים, כדי שזה יהיה חוקי לפי "חוקי החברה" ולפי "חוקי המשפחה שלי (בערך)" והוא יהיה בן 23 ונוכל לעשות את זה, אבל לא יכלתי לתת לו לעשות את זה. זה כואב לי שאני כן יודעת שהרגשות הדדיים, אבל לא יכלתי לבקש ממנו להרוס את העתיד שלו עבורי.

תמכתי בו ואמרתי לו שהוא יצא עם בנות ויכיר מישהי אחרת, ורק אם שנינו במקרה נהיה פנויים אז באותו הגיל [18] נוכל לנסות. הוא יצא כבר עם 2 בנות מאז, אבל עם שתיהן מערכת היחסים לא צלחה לבינתיים בגלל מכשול מהצד שלהן. תמכתי בו בכל הזמן שהוא היה איתן ורק עודדתי אותו, רציתי בכל ליבי שיהיה לו טוב.

בסופו של דבר, למרות כל הכאב והעצב, אנחנו חייבים לתת פתרון מוצא לבינתיים. שהוא ימשיך ולא יעצור הכל. אני יותר מאשמח לראות אותו מאושר, גם אם זה לא יהיה איתי. גם אם אני לא אהיה בתמונה.

הוא אמר שהוא רואה לעתיד של שנינו תקופת זמן ארוכה של כמה שנים, והוא רואה לשנינו 2 אופציות: הידידות ההכי טובה שיש או זוגיות. אין אופצית התרחקות או ניתוק קשר. כרגע אנחנו "ידידים שאוהבים אחד את השני" לפי ההגדרה שלנו.

אני באמת רוצה להיות שם [בתמונה] וזה באמת לא רצון רגעי וזה לא דחף סתמי ולא ברור. הוא הבחור המושלם עבורי.

הוא מקבל, מחבק ועוטף כל פגם שלי ואני מישהי שידועה בחוסר האהבה העצמית שלה למראה שלה ובחוסר ביטחון וביישנות. היו לי 3 חברים בעבר והוא היה ה"טוב" מביניהם. אפילו בתור ידיד.

הוא מאלה ששואלים לפני כל מגע או חיבוק אם אני רוצה, ובאמצע שואל אם נעים לי, אם הכל טוב ואם אני מרגישה בנוח ושאכוון אותו לאיך נעים לי ושאם אני מרגישה לא בנוח שאגיד לו והוא יעצור. הוא תמיד יחשוב על הנוחות של מי שתהיה איתו קודם ואז עליו.

הוא מאלה שישארו ערים עד 3 לפנות בוקר כדי לוודא שהלכתי לישון ולא ירדם עד לפני שידע בוודאות שהלכתי לישון, גם אם הוא גמור וחייב לקום מחר ב6 בבוקר.

הוא מהקיטשיים שמעדיפים להשאר בבית ולהתכרבל עם כוס של שוקו חם ולצפות בסרט ביחד. הוא מדהים. הוא לא מהערסים ה"פאקבויז" האלה ואני גם לא מעוניינת בזוגיות עם אנשים כאלה.

לעומת זאת, המשפחה שלי מתנגדת לדבר כזה בכל תוקף. היא נורא מגוננת ונורא מסובכת בתוך עצמה, כולם אחד נגד השני.

פחדתי לדבר עם האבא הסופר מגונן שלי, אז פניתי לאחותי הגדולה להתייעצות ראשונית לגביו כדי לדעת אם תהיה לי תמיכה. ניסיתי איתה עליו בתור ידיד, והיא אמרה שהיא לא אוהבת את זה ושכדאי שהוא לא ינסה משהו כי ברגע שגברים רואים מישהי יפה הם יוזמים מבלי לחשוב פעמיים. היא אמרה שכדאי שלא יתחיל משהו, כי יכריחו אותנו "להתלש" וזה יהיה כואב לשנינו.

זה הרתיע אותי.

אבא שלי ראה אותו פעם אחת והוא אמר שהוא הבין שהוא ילד טוב. הוא לא סומך עליו מאה אחוז, אבל הוא פרמטיבי ומגונן יתר על המידה. אני מפחדת מהתגובה שלו. הוא יחשוב בטח שהדרדרתי ויתעצבן עלי ועליו.

אבל לעומת זאת, ראיתי כל כך הרבה אנשים ברשת שמעידים שהייתה להם זוגיות כזאת ושהם התחילו מתי שהבת הייתה בטווח הגילאים שלי ושהבן היה בטווח הגילאים שלו ושהיום הם נשואים עם ילדים, וראיתי לא מעט כאלה. אז אני לא מבינה מה לעשות, כי אני רוצה בכל ליבי שזה יקרה ואני יודעת שאם זה היה תלוי רק בשנינו זה היה קורה ובהצלחה עצומה.

אני צריכה עזרה.