לחיי הרווקות! או מישהי אחת לנצח? להתחיל או לא?

היי חברים, כאן איציק.

עד שהייתי חייל, חשבתי לעצמי... בטח זה יגיע כשאהיה בצבא. אומרים שפה הסיכוי הכי טוב למצוא אהבה. אגדל לי בדד בפנאן עם החברס הישנים והטובים מהבית ספר. ואז שאגיע לפה זה בטח יקרה, מתישהו. אבל.. אני לא באמת מרגיש את הצורך הזה בבת לצידי. תמיד הסתדרתי בחיים. באמת שכיף לי לחיות בדד עם אנשים טובים שאפשר לסמוך עליהם בבית ומחוצה לו. אני בינתיים מאושר בחיים, אמיתי אמיתי. ברוך ה' תותים מתוקים, טפו טפו לא חסר כלום.

אז אמרתי, אולי מתישהו, איכשהו, זה יבוא, לכו תדעו... מה כבר יקרה? אז.. זהו שלא בדיוק אצלי. דברים לא ממש זזים בנושא הזה. אני עוד שניה סמל וכללל הזמן הזה קליק אחד לא היה לי עם אף אחת. ואני מכיר אחלה אנשים וגם אחלה בנות פה בצבא. אבל מה? ובכן, אני סוג של לא מבין בלהתחיל עם בנות... מה לעשות, זה לא היפה שבי. ולא ממקום של להשתחצן אני גבר נאה ובנוי טוב, אבל מה? תסלחו לי על הביטוי אבל אין לי ביצים. תלוו לי כמה? סתם חח אבל באמת, לדעתי הגיע הזמן להשתחרר, ולא מהצבא. אני מאוד נהנה בצבא בלי קשר. להיות כלוא באי הרווקות לנצח כבר לא מרגיש לי אותו הדבר. זה לא נראה לי סימפטי אחרי הכל. מתחיל להיות משעמם כאן באי, אני חושב לעבור לעיר הגדולה.. השאלה, האם באמת שווה לי לעשות את זה? כדאי?

עכשיו לגדל ביצים ולמצוא לי בת באמת שזה לא הבעיה. הבעיה היא שאני לא בטוח האם זה כדאי לי, ואם כדאי לי אז איך אני עושה את זה? האם חיי באמת יהיו טובים יותר עם בחורה שנהיה סוכריה להמתיק את הלב בעת צרה, להיות שיר ערב סתם כשבא, לענג אחד את השניה באהבה, לעשות את כל מה שצריך בבית ביחד, לעזור זה לזה מתי וכמה שאפשר וכל זה? תותים עד כמה שיהיה, אבל שיהיה מהלב, זה כבר תלוי בהרבה דברים אבל בכל זאת. גם אם הגיע הזמן להחליף רכבת ולעלות על הזוגיות אקספרס, אני לא מרגיש שאני יודע מספיק על איך להתחיל את הסיפור. האם זה בכלל צריך להיות בצבא או שאפשר לחכות אם זה? מה אם אנסה להתחיל וזה יכשל? עד כמה תהיה הפאדיחה?

זאת תחושה מוזרה כזו של רגשות מעורבים. בא לי, ולא כזה בא לי. לא יודע. מצד אחד לדעתי זה חיסכון שאני יכול לחיות בשקט, בלי כל הדאגות האלה מלהתרוצץ סביב זה, החשש הזה מהאם תהיה כימיה או לא.. ואז גם אם זה יצליח, בלי כל שאר ירקות שכרוכים בזוגיות. לא לקחת את הסיכון. (שאולי יש מצב שבסוף יסתבר שזה לא באמת סיכון..?) מצד אחר, אולי זה לא טוב שאהיה בדד כי איך אומרים? טובים השניים מן האחד ויש הרבה סיבות לזה שאני מסכים איתן. אני מכיר כאלה שנטשו את הרווקות בקלות, ויש כאלה שעבר זמן מה ובסוף זה הצליח להם, ויש כאלה שניסו וזה לא הלך להם.
דוגרי? בדרך כלל אני חי בכיף ובשקט שלי אבל היום משום מה זה מטריד לי את הראש. צריך קצת עזרה...
יש פה סקר למטה, זה בגדול הסטראט שאני הולך עליו. מה שרק תציעו, אשמח אם תפרטו לי איך לומדים להתחיל אם הגיע הזמן לשינוי או למה זה טוב להמשיך להיות רווק.

תודה רבה רבה על כל תשובה! זה חשוב לי, בבקשה תהיו רציניים איתי.