קשה לי לעבוד בעקבות הפרעת חרדה ומרגישה כישלון ומועקה. איך להתמודד?

אני סובלת מהפרעת חרדה ואני מרגישה נורא שאני לא מצליחה להחזיק בעבודות בגלל זה. אני בטיפול ובשנתיים האחרונות עשיתי התקדמות מדהימה אבל עדיין יש לי עוד דרך ארוכה...

סיימתי שירות צבאי מלא בתפקיד שנחשב משמעותי ויוקרתי אך בתכלס כל מה שיש לי זה את הכותרת של התפקיד לקו"ח כי בשירות שלי בעקבות החרדות לא עשיתי או תרמתי בקושי. (באו לקראתי הרבה בצבא ככה שהייתי הרבה בגימלים, ד', פחות עבודה ופחות שעות...) ולכן לא משנה כמה יגידו ואוו על התפקיד שהיה לי בצבא, אני יודעת שלא באמת עבדתי וזה מה שמתסכל אותי. שלא הייתי מסוגלת באמת לעזור ולתרום. יש כאלו שחשבו שאני משחקת אותה או עצלנית שלא רוצה לעשות כלום אבל זה לא נכון!

אחכ עבדתי בחנות בגדים בה לא הצלחתי לעמוד בדרישות של מנהל הסניף ונתנו לי תמיד את העבודות השחורות והרגשתי שאני לא מספיק טובה בשבילם ורק נטל (הייתי משרה מלאה בהתחלה עד שהחליטו לקצץ לי ללא דיבור איתי ל3 משמרות בשבוע.. אז הבנתי שאני לא ממש רצויה בסניף.) הבנתי שזה לא המקום שלי והתפטרתי.

ועכשיו אני עובדת בנתבג ואני מרגישה שאני פשוט קורסת בעבודה כל כך אינטנסיבית בשעות קשות. זה השפיע גם על הבריאות הפיזית שלי והוצאתי הרבה ימי מחלה בגלל זה... ואני יודעת שהמעסיק והאחראים עלי לא מחבבים אותי כל כך וגם מרגישים מועקה ממני. (כי תמיד יש לי בעיות במשמרות, יורדת ממשמרות, מחלה וכד'). וכרגע אני שוקלת להתפטר שוב.

אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעמוד ולהחזיק בעבודות ולמצוא את עצמי. אני יודעת שאני בן אדם איכותי ויש לי כישרון אבל ממש קשה לי. יש ימים שלמים שפשוט הפאניקה משתקת אותי וקשה לי לקום מהמיטה בכל זאת... הדברים שאני אוהבת לעשות קשורים בעיצוב ואומנות, שבאמת עוזרים לי להתנתק מכל הדברים הרעים ולהיות רגועה ושלווה יותר. אבל עד שאתקבל ללימודים בעיצוב, יש לי שנה שבה אין לי מה לעשות אם לא לעבוד. אני גם עוד מעט עוברת לגור עם בן הזוג שלי ואני לא רוצה שההוצאות יהיו רק עליו. הדבר היחיד שלפחות יש לי כרגע זו תמיכה כלכלית יציבה וחזקה מההורים שלי לכן עד כה מהפן הכלכלי לא באמת פחדתי. אבל אני רוצה להיות עצמאית ולהיות מסוגלת לממן את עצמי ולחיות בכוחות עצמי יחד עם בן הזוג שלי.

בן הזוג שלי אומר שלא אכפת לו אם לא אעבוד ואם אהיה עקרת בית (התכנון הוא שנתחתן בעתיד הקרוב) אך אני לא רוצה מצב כזה בכלל ! אני יודעת שיש לי כישורים ושיש לי פוטנציאל שאפשר לממש... אבל מאוד קשה לי.

יש לי שכנה בת 40 שגם סובלת מהפרעת חרדה ובגלל זה היא לא עובדת וגם אשתו של חבר של בנזוג שלי ככה ואני לא רוצה להגיע למצב כזה גם כן... אני מרגישה ממש כישלון וגרועה ולא שווה בגלל ההפרעה הזאת שאני לא מסוגלת להתמודד ולהחזיק את עצמי בעבודות... אני מרגישה בסלידה מעצמי. שאני לוזרית בגלל זה...

יש אנשים שגם במצב כזה? לאנשים יש כאן עצות או תמיכה לתת לי? אני ממש מרגישה במועקה בגלל זה...