היי, בן 24,
עם נטיה לדכאונות בתקופות של עתיד מעורפל, כמו זאת שאני בה עכשיו.
מגיל צעיר היה לי ברור שהמטרה שלי היא להשתחרר מ"עול ההורים" שדי מכבידים עלי ולהסתדר בזכות עצמי כמה שיותר מוקדם.
אז צבא עשיתי בבסיס סגור רחוק מהבית למרות שהייתה לי אפשרות גם שלא אם הייתי ממש רוצה. לא רציתי, נהנתי מזה ולמעט ממש בהתחלה שהתקשתי למצוא חברים, לא היו געגועים לבית או להורים. לא ממש גם לחברים. כל הסטיגמות והאנשים מהבית שגרמו לי לחשוב שאני משהו אחד, השתחררו לי מהראש וכאילו גיליתי את עצמי מחדש.
ואז השתחררתי והלכתי ללמוד תקופה של כמה קורסים די רחוק מהבית אבל עדיין גרתי רוב הזמן בבית ולאחר מכן טיול שאחריו יצאתי בצורה מלאה מהבית והתרחקתי, התחלתי להשכיר עם שותפים ובהמשך גם לבד וגם עם בת זוג.
כרגע התגלגלו דברים בעיקר מסיבות כלכליות וחזרתי שוב להורים בידיעה מראש שיהיה לי קשה להתרגל עד אפילו למצב שארצה לברוח משם. וזה באמת מגיע. לא חסר לי פה כלום, אחלה בית(למרות מיקום בחור די מבאס) , המשפחה די בסדר, קצת מציקה וגורמת לפעמים להרגיש כמו ילד קטן, אבל עדיין, לא ביג דיל.
ובכל זאת, מרגיש שאני לא מסוגל להישאר פה. מצד אחד, כואב לי להמשיך לשלם שכירויות ולהקרע בשביל לסגור חודש. מצד שני, זה פותח לי את הראש לחוויות חדשות אנשים חדשים התפתחות עצמית.
אני בינתיים לא עובד, הייתי בראיונות, אין לי חשק להתחיל כלום פה, היו ימים שלמים שהעברתי במיטה, מתחמק מחברים, בקושי מדבר עם ההורים.
מתחשק פשוט לקחת מזוודה ולסוע להתחיל להסתדר איפה שהוא, אבל מפחד שאתחרט על כך או שלא אצליח ואחזור עוד יותר מתוסכל.
בעיקר רוצה לשתף אבל אשמח לשמוע דעות מועילות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025