נאנסתי ואני לא מצליחה לשכוח, לא הייתי מסוגלת לתת עדות. איך להתמודד?

זה טרי זה קרה בדיוק לפני ארבע ימים זה הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים שלי אני נשבעת היה לי מלא ידידים מלא הייתי יוצאת איתם והכל אבל בחיים שלי לא איבדתי את הבתולין עם אף אחד ידעתי על מי אני יכולה לסמוך וממי להתרחק לא עשיתי שטויות עם בנים למרות שהיה לי חברות כאלה.
אנחנו יצאנו לבית של ידיד של חברה ( היינו ארבע בנות ) לא ידענו מי הם חברים שלו וכולם שם שיקרו לנו בגיל שהם 18 בעצם כולם היו בין גיל ה 19 ל 23 שתינו לא הרבה עד שהגעתי למצב שאני שפוכה במכוון ששמו לי ולחברה שלי והייתה חברה אחת במרפסת שישבה ולא שתתה ועוד אחד שיצאה סיבוב אני נדלקתי שם על מישהו היינו ביחד כל הערב באמת כל הערב והוא נישק גותי בצוואר יותר נכון נשך עשה לי כחולים אני לא כל כך זוכרת את זה וחברה שלי הייתה עם מישהו לידי אני לא זוכרת מי אני בקושי זוכרת פרצופים החלטנו בשלוש שאנחנו יורדים מהבית הוא לקח אותי סיבוב וחברה שלי הלכה סיבוב עם מישהו וכולן הלכו סיבוב התפצלנו בעצם שחזרתי אני ראיתי את חברה שלי שפוכה מקיאה רצתי אליה למרות שבקושי יכולתי לזוז כל שנייה נפלתי וראיתי את השתיים שלא שתו יושבות בצד לא עושות כלום כמו שתי אויבות שלה כולם הסתכלו אמרתי שאנחנו חייבות ללכת הבית לא דיברתי כזה ברור אז לקח זמן להבין לפי מה שסיפרו לי ובסוף עלינו עם חבר של מי שאני הלכתי איתו לאוטו בסופו של דבר הגענו לבית של זה שהייתי איתו בהתחלה לא רצינו לעלות ומשכו אותנו בכוח ככה השכנה סיפרה שהיא התקשרה למשטרה עלינו חברה שלי התעלפה על הספה לא יכלה לזוז ואני הייתי על המיטה זה היה באותו החדר ואז הוא הוריד לע את המכנס בלי שרציתי והייתי קפואה לא יכולתי לעשות כלום באמת ואז הגיעה משטרה ישר לקחה אותנו לבית של החברה חזרנו מתות על הריצפה וכל המכנס שלי היה דם וכל הצוואר והרגליים שלי סימנים וחברה שלי מקיאה בלי הפסקה לקחו אותנו לבית חולים ישר קראו לאמא שלי ורצנו לבית חולים עשו לי בדיקות בבית חולים הביאו לי זריקות כדורים מלא דברים ואז אחרי יום הגיעה חוקרת נוער לא יכולתי לפתוח את הפה אבל גילו מי זה בגלל הסטורי שהעלתי ואני לא הסכמתי לתת עדות פחדתי ולא נתתי הם הבינו לבד.. הוא היה במצער ושוחרר למעצר בית בנתיים לי קשה קשה לי כי שתי החברות שישבו שם לא היה אכפת להם שאנחנו הולכות בלי לדעת לאן הן ישר ברחו הביתה בלי לדאוג לנו אני לא מסוכלת לצאת מהבית כבר ארבע ימים אני כבר לא אותו בן אדם אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי בלי בגדים שאני יוצאת מהמקלחת אני לא יכולה לישון עם דלת סגורה אני לא יכולה לדבר עם בנים כי אני מפחדת גם אותו אחד יש לו משפחת פשע כל הזמן אני לא יכולה ללכת לבד כי אבא שלו רצח כל הזמן קשה לי אני רק מחכה שיעברו כמה חודשים שאני כבר ישכח מזה אני שומרת ושומרת ואף אחד לא מבין למה אני מתנהגת ככה אני לא מסוגלת להסתכל לאבא שלי בעיניים קשה לי בחיי .