בן הזוג תלותי מדי בהוריו ומסרב לצאת מהבית, איך להוציא אותו מזה?

אני בת 25 ובן הזוג שלי בן 29 וחצי. אנחנו יוצאים מזה כ7 חודשים ואני מרגישה מעט מבולבלת מאחר ויש לי תחושה כי הוא עדיין לא התבגר.

אספר מעט רקע כדי שיהיה ברור יותר, היו לי שלושה קשרים ארוכים (האחרון היה 3 וחצי שנים שמתוכם גרנו כשנה יחד), גרתי מחוץ לבית הוריי כשנתיים, ולאחר הפרידה מהאקס חזרתי להורים אך גרה ביחידה נפרדת. אני יחסית עצמאית ובעיקר נמצאת בשלב שהייתי רוצה למצוא קשר שיוביל למגורים משותפים ולחתונה בעתיד.
לעומת זאת, בן הזוג שלי דיי חסר ניסיון בתחום הרומנטי מאחר והייתה לו רק בת זוג אחת בתקופת הצבא ואני הקשר השני שלו עד כה וגם עדיין גר בבית של ההורים שלו ולא מראה רצון לעזוב בזמן הקרוב.

הקשר שלנו מאד טוב, התקשורת מצוינת, אנחנו מאד אוהבים ודואגים אחד לשנייה אבל משהו תקוע שם. ידוע לי שאנחנו לא יוצאים הרבה זמן, אבל העובדה שבגיל כזה הוא טרם חשב על יציאה מהבית (גם בלי קשר למערכת היחסים שלנו) מפריעה לי.

מעבר לזה, יש את העניין שהוא מאד תלותי בהורים שלו וגם הם תלויים בו. אני אוהבת את המשפחה שלו וחושבת שזה מקסים שהם מאד קרובים, אך לעיתים זה טו מאץ'! זה מתבטא ברמה שהוא צריך לשלוח להם הודעה כל פעם שמגיע למקום מסוים, נותן דין וחשבון לאן הוא יוצא ומה מעשיו ולעיתים קרובות מדבר איתם לעיתים קרובות בזמן שהוא בעבודה (הזכרתי כבר שהוא בן 29?).
אציין כי ההורים שלו עושים עבורו הכל בבית החל מניקיון, הכנת אוכל ועד כביסה וקיפול הבגדים שלו על המיטה.
רוב הסיכויים שברגע שהוא יעזוב את הבית הוא יהפוך לעצמאי יותר ויתבגר, אך זה לא נראה שהוא מעוניין בכך.

לאחרונה העלתי את הנושא של מגורים משותפים יחד וסוג של רמזתי לו שהייתי רוצה שהוא יעבור לגור ביחידת דיור שאני גרה בה, ולמרות שזה עדיין נחשב בבית של ההורים זאת יחידה נפרדת לגמרי ויש פרטיות מלאה. הוא דיי התחמק ולא ענה לי, ואמר שזה עדיין מוקדם ושהוא לא מוכן לזה. יש מצב שזה קשור גם לזה שאני גרה בעיר אחרת ממנו והוא חושש לגור רחוק מהוריו (למרות שהמרחק הוא 20 דקות ברכב).

ברור לי שאני לא יכולה ללחוץ עליו כי חשוב שהוא יעבור לגור איתי כשיהיה מוכן לזה, אבל אני מתחילה להרגיש שעם כל הרגשות שיש לי אליו, הסבלנות שלי מתחילה להיגמר ושאין לי יותר כוחות לחכות שוב לגבר שיתבגר.
מה עליי לעשות במקרה כזה?