רוצה לחזור לצבא לאחר פטור נפשי

בצו הראשון סיפרתי יותר מידי על העבר שלי (גיל ההתבגרות) ובעקבות כך נתנו לי 21 נפשי - חשוב לי לציין שבאותה השנה אבי נפטר ועקב בעיות עם אימי לא יכולתי להישאר בבית .
מצבי הנפשי היה מעורער , אך בנוגע לצבא הייתי מאוד החלטית . הייתי מורעלת ורציתי להיות קרבית בכל הכח .
ברגע שהבנתי שהם לא מעוניינים בי , ראיתי שחור . לא היה דבר שרציתי יותר - בעצם זה היה הדבר היחיד שרציתי .
מאיזשהי סיבה להתגייס לצבא נראה לי כתקוותי האחרונה .
לא וויתרתי ורדפתי אחריהם במשך שנה עד שהצלחתי לעלות את הפרופיל שלי ל45 ועל תנאי .
התגייסתי בתור חיילת בודדה וקיבלתי תפקיד של ג'ובניק ( מפעיל מערכות לוגיסטיקה )
לקחתי את זה קשה , אך גם לקחתי את זה כעדיף מכלום . מכיוון שאני על תנאי - אני לא יכולה להרשות לעצמי לפתוח פה .
גם לא יכולתי להרשות לעצמי להיות עוד חבשנית אז הייתי טוחנת את עצמי שעות נוספות כולל שבתות והתנדבויות למינהם עד שחיקה , ומצד שני שוחקת את עצמי שעות נוספות בעבודה מחוץ לבסיס על מנת לממן דירה וצרכים בסיסיים .
קיבלתי שכר של חייל בודד , אך בחודשים מסוימים זה לא היה נכנס בזמן או אפילו מתעכב כמה חודשים ולא יכולתי להסתמך על זה.
היו לי לא מעט רגעי התמוטטות פיזית ונפשית מכיוון שגם לא יכולתי להרשות לעצמי להראות חולשה או שקצת קשה לי - הייתי אוגרת מכל כיוון כדי שלא יהיה מצב קטן שבו אצדיק את ה-21 . הייתי חייבת להוכיח לעצמי שאני מסוגלת . הדבר היחיד שבאמת החזיק אותי היה פגישה שבועית עם הקב"ן . בזכותו הצלחתי לסיים שירות מלא .
אני יודעת שאני אמורה להיות גאה בחלק שכן הצלחתי לקחת , אך אני לא מצליחה . עברו 3 שנים ומצבי הנפשי יציב ויותר .אני יודעת למה אני מסוגלת .
הרצון להיות קרבית לא עובר לי והפספוס הזה מכניס אותי לתסכול .
לא נוהגת להתחרט על דברים - אך פה קשה לי שלא .
בתור התחלה הגשתי בקשה לביטול הפטור ממילואים - אך זה לא מספיק לי .
אני רוצה יותר - אני רוצה לחזור ולעשות יותר . אני רוצה להיות קרבית עד הסוף .
אני רוצה להרגיש שאני מקריבה את עצמי ומהמקסימום שבי .
אני לא בטוחה לגבי מזה אומר ואם זה בכלל אפשרי ומה החוקים לגבי הנושא והאמת שאני גם לא יודעת למי לפנות בהקשר הזה (?)

הנושא הזה מאוד מטריד אותי - כל המלחמה הזו בערה בי -
כל כך רציתי לקחת בה חלק וחלק באמת תורם . - אז התנדבתי בכל מיני מקומות , אך שוב זה לא מספיק .