האם להמשיך להיות חבר או לא?

באלי לדבר על משהו שמטריד אותי קצת אני אשתדל לקצר יותר ולא לחפור לך.

יש לי חבר מהצבא ולא בקטע מיני, חבר שהצלחתי להכיר בצבא ואנחנו מגדירים את עצמנו כחברים ממש טובים, הדבר הכי טוב שיצא לנו מבין חברי המחלקה. לפחות אני אישית מרגיש שאולי אנחנו משקרים לעצמנו ואומרים את זה מתוך התבוננות טובה בשירות היחידים שבקשר עד היום. אם נהיה אמתיים עם עצמנו אחד לשני אין בנינו משהו אמתית שמעיד על כך שאנו חברים טובים מעבר לשירות הצבאי שלנו.

מרגיש לי שהחברות שלנו מתבססת מתוך כבוד הדדי ותו לא. כלומר אני לא רואה את עצמנו מתנהגים כמו חברים טובים ואני חושב שזה רק בראש שלנו, אין פה באמת חברות כמו שאנו מתארים אותה. זה בא לידי שאין לנו תכונות משותפות או שיח שלא קיים בנינו. פשוט שני אנשים משועממים, יהיו לנו המון רגעים יבשים כאלה שיוכלו להיות מצחיקים יותר לדעתי, בזמנו הראש שלי לא היה פתוח לעומת היום שאני יותר פתוח, כלומר אם הייתי עולה על הבעיה בזמנו הייתי משנה את המצב הייתי דואג לקשר מוצלח אבל יהיו לנו מעט רגעים מצחיקים, דוחקות. היינו יותר מבינים, עוזרים, מכבדים וסומכים אחד על שני מעבר לזה לא קרה.

על פניו אחת הסיבות שאני מספר כי אני בחור שחוותי חרדה חברתית בילדות אין ספק שאני מרגיש כאילו חבר שלי השלים לי 18 שנות ילדות עד שנפגשו בצבא מפה ולשם הענקתי לו מעמד מיוחד כלומר יחס מיוחד שהוא החבר הכי טוב שלי בלבד ואני יכול לסמוך בעיניים עצומות, כל דבר שחבר אמתית מעניק לי לחבר שלו.

בגלל זה אני רוצה לדבר אתכם ולקבל עצה כלשהי מה לעשות בנוגע אליו? אני רוצה להיות חבר שלו, אני רוצה לקבל יחס ממנו כלומר שהוא התקשר אלי מדי פעם שנשמע אחד את שני מה קורה, מה חדש אצלו אצלי, מפה קצת הכול יישמע כאילו אני חברה שלו ודורש שדברים ייקרו למעני ולמענו. בסה"כ אני רוצה להיות חבר שלו וזהו ולא מעבר.

נכון, שכולנו עסוקים עובדים, לומדים וכל אחד עיסוקים שלו אבל רבאק לקבל קצת יחס אני חבר שלך, שיחה אחת לשבועיים לא תזיק לאף אחד. אני לא אומר שהוא צריך להתקשר כל יום ועשר פעמים ביום לא ולא. רק אני מטפח את קשר שלנו כאילו אם לא היה לי אכפת אז לא היינו מתראים ומתקשרים בכלל ומתלוננים כמה שקשר מוזנח. בזכותי הקשר עדיין קיים כי אני זה שיוזם.

מה שמעצבן אותי עוד יותר שאני מחפש אותו למרות מה שאני מרגיש לגבי החברות שלנו ועדיין חושב איפשהו להיות חבר שלו. אני לא מצליח לוותר על החברות שלנו במקום זה אני מנסה להשקיע ונמאס לי שהכול בא ממני ולא ממנו כאילו הוא לא רוצה להיות חבר ואולי אני מפריע לו בחיים. לפעמים אני מרגיש שאולי הוא לא רוצה להיות חבר שלי והוא רק מרמז שהוא לא רוצה להיות חבר שלי ואני תמים שלא מבין את זה. הכי מצחיק אותי שהוא מספר לאחרים שאנחנו חברים הכי טובים עד היום מעצם מהשירות אני לא יודע איך לאכול את זה, אני משתגע מזה שבאלי לצעוק עליו שזה לא נכון ומפה לקבור את חברות שלנו. בחיי האזרחות חברות שלנו התדרדרה משנה לשנה אפשר להגיד. יש לי קצת אופי לא משהו אני מנסה להיות רק טוב. רציתי להרים אליו טלפון במהלך השבת אבל עצרתי את עצמי רק בגלל יחס לא ראוי הזה ובכלל כל החששות אלה שאני חווה ממנו.