מרגיש שהבת שלי לא אוהבת אותי וכנראה מצאה לה אבא אחר, אני משתגע מעצבים! הגיוני?

אני פשוט לא יודע מה לעשות. פעם ראשונה מרגיש שהלב שלי מרוסק לחתיכות.
אני גרוש עם שתי בנות בגילאי 3 ו5. התחתנתי שוב וגם גרושתי התחתנה. אני רואה את הבנות פעמיים בשבוע ופעם בחודש שבתות, זה הסיכום שיש בנינו. עם הגדולה תמיד היה בסדר, תמיד הרגשתי שהיא אוהבת אותי ורוצה את הקרבה שלי ועם הקטנה מאז שהיא קטנה המצב היה לא טוב. התגרשנו כשהיא הייתה בת חודשיים היא אף פעם לא גדלה בבית שאנחנו נוכחים בו יחד או שהייתה חשופה לגירושין שלנו היא נולדה אל תוך זה. איתה תמיד היה לי קשה. תמיד הייתי מרגיש שהיא לא אוהבת אותי. כשאני לוקח אותן היא תמיד לא מפסיקה לבכות שרוצה לחזור הביתה. לא משנה מה אני קונה לה זה לא טוב לה. היא אף פעם לא חיבקה או נישקה אותי. הגדולה לעומתה ילדה מאד חמה ותמיד מחבקת מנשקת אכפתית. לא משנה כמה יחס השתדלתי לתת לה וכמה קניתי לה ולאן שלא הלכתי איתה הרגשתי שתמיד היא לא מתחברת אליי ולא אוהבת אותי.
עכשיו הבנתי גם מה הסיבה. וזה פגע בי כפליים. כבר כשבועיים שהבת הגדולה שלי חולה, לא לקחתי אותן שבועיים והיא דיברה איתי בטלפון ומאד רצתה לראות אותי. ושאני אבקר אותה. גרושתי העדיפה שהיא לא תצא מהבית עד שתבריא ואמרה שזה בסדר גמור שאני אבוא לבקר אותה. גרושתי(בהריון)אמרה שהולכת לבדיקה ותחזור כרבע שעה אבל זה בסדר בעלה בבית ושאני ארגיש בנח הוא יודע שאני מגיע והיא כבר תגיע. כשנכנסתי אליהם הביתה ראיתי אותו יושב בספה ואת הבת הקטנה יושבת לו על הברכיים וחצי ישנה.חשבתי שאולי הוא הרדים אותה או שהיא בכתה. אבל כרגיל היא לא באה להגיד לי שלום וראיתי שהוא הרגיש קצת לא בנוח אז הוא הרים אותה ובא לשים אותה עליי והיא פשוט השתוללה ותפסה לו בחולצה וחיבקה אותו ולא הייתה מעוניינת לבוא אלי.ראיתי שקצת לא היה לו נעים ממני הוא הושיב אותה לידו בספה ושוב היא עלתה לו על הברכיים ושמה עליו את הראש.פתאום לא הבנתי למה היא רוכשת לו אהבה כזו?יש לציין שהוא בחור רווק ואין לו ילדים.התעלמתי מהעניין והלכתי לשבת ליד הגדולה שלי.כל זה והגרושה שלי עדיין לא הגיע.אחרי זה מסתבר שהוא היה בשירותים והיא באה לדלת של השירותים שהוא מול החדר שאני ישבתי עם הילדה ואומרת לו אבא נעלם המוצץ שלי איפה הוא.לרגע חשבתי שאני לא שומע טוב ואמרתי WTF היא אמרה לו אבא?ושוב היא עמדה מחוץ לדלת ובכתה אבא תחפש אותו.ואז הוא אמר לה שהם כבר זרקו את המוצץ שלה כי היא ילדה גדולה ואין לה צורך בו.היא חזרה ואמרה לו ואז דפקה לו על הדלת ואמרה לו תפתח את הדלת כשהוא לא ענה לה היא אמרה אבא תפתח.כל זה ואני יושב המום מה לעזאזל.אחרי זה פתח ואמר לה משהו כמו דיי למה את מציקה לי שאני בשירותים.אחרי זה היא נכנסה לקחת משחק מהחדר של הילדה והביאה לסלון וישבה לידו כדי לשחק איתו.ואז בעצם הבנתי הכל מה שלא ידעתי כל הזמן.שהיא פשוט לא סופרת אותי בגללו.שהיא בכלל קוראת לו אבא רק המחשבה על כך מטמטמת אותי.ילדה שלי,שאני בעצמי יצרתי, שיש לה את הדם שלי,והגנים שלי,מהגוף שלי,מה.ז.ר.ע שלי קוראת למישהו אחר אבא ואותי שונאת.והפגר הזה בכלל לא מתקן אותה,שתקרא לו בשם הפרטי אבל למה לקרוא אבא?אני עדיין לא מת.אני מאז שגיליתי את זה עצבני ומשתגע מקנא ברמות הכי עמוקות של קנאה שיכולות להיות.אצלי היא ממש סובלת,לא מוכנה בכלל להעביר איתי דקה מבלי לבכות.לא משנה מה קונה לה לא משנה איזה משחק מביא לה או לאן לוקח אותה.ואחריו היא רודפת.כל היום היא רצה אחריו כמו איזה זנב שלו.וכן מעוניינת לשחק איתו והכי גרוע קוראת לו אבא.
אני לא מוכן להיות בעמדה כזאת שהיא תאהב בן אדם זר יותר ממני.אני שוקל אפילו להחרים אותה.ולא לקחת אותה יותר ורק את הגדולה שכן אוהבת אותי.כי זה פוגע בי.ואני לא מסוגל להמשיך להתמודד עם זה ככה.מצידי שתשאר איתו.מה אני צריך לעשות עם ההרגשה שלי.זה פשוט על תקן קבוע שהיא קוראת לו אבא,מי יודע כבר כמה זמן זה,אולי מאז שהיא נולדה זה ככה.אולי אומרים לה שהוא אבא שלה?אבל קשה להאמין כי שמעתי הרבה פעמים את גרושתי אומרת להן אבא שלכן.מצד שני הוא הרבה טיפל בה(הבעל),אולי בגלל זה אוהבת אותו?אבל גם אני לקחתי אותה אז למה אותי לא?מצטער שזה ארוך אני פשוט נסער