אחרי 5 שנים ביחד מרגישה מבולבלת לגבי המשך הקשר, אני מגזימה או שאני מצפה להרבה?

אני בזוגיות בת 5 שנים עם בן הזוג שלי, גרים ביחד ולא נשואים.
הנושא הזה הטריד אותי המון בעבר, ואפילו תהיתי מה התכניות שלו לגבי המשך הקשר (חתונה, ילדים) ומועד עבורם. בכל פעם קיבלתי תשובות שעכשיו זה לא הזמן המתאים ושאין מה למהר עם זה. שאני סתם לחוצת חתונה כי הסביבה שלי מתחתנת אבל הוא בכלל לא מבין בשביל מה ואם הוא ילך על זה בעתיד זה יהיה רק מתוך פשרה ואני צריכה להעריך את זה.
בכל אופן, לאחרונה, מצאתי את עצמי ממש מבולבלת.
ההורים שלו לא עוזרים לנו בכלל (בשלב הזה נתמכים קצת, בין היתר כלכלית, רק בהורים שלי), ואני רק חווה סרטים מאמא שלו כל הזמן על כל דבר אפשרי (שלא סיפרתי לה שהייתי מאושפזת, שלא שיתפתי אותה בעבודה שלי וכו'). בעבר כששיתפתי, היא פשוט לא הקשיבה בכלל ואמרה שכל החלטה שלי בחיים לא טובה (למשל התחלת תואר שני במקביל לעבודה, כי מבחינתה אישה צריכה להיות חסרת השכלה כמוה.. או למשל שאמא שלי ואני מאוד קרובות והיא אומרת שאני מאוד תלותית בניגוד לבן העצמאי שלה שפשוט אין לו ברירה כי מגיל 14 הוא גדל בפנימיה ולא ראה ממנה שקל עד עכשיו) ודיברה רק על עצמה וכמה שהיא עושה את הבחירות ההכי טובות שיש אז הפסקתי עם זה.
כרגע, בן הזוג שלי מנסה לשכנע אותי להעביר את הרכב שההורים שלי קנו לי (חצי חצי עם כסף שלי) על שמו גם, ושגם הוא ישתמש בו. אני לא רוצה לעשות את זה כי זה כסף שלהם וזה לא פייר שהתמיכה הזו מגיעה רק מהצד שלי גם ככה.
בנוסף, נוצר בי צורך לצאת למסיבה במוסד הלימודים שלי ופשוט לשתות קצת ולהיות בראש טוב, להתלבש חשוף ולרקוד איתו. לא היה לי את זה כי גם אני מגיל מאוד צעיר בזוגיות (לפניו היה לי חבר 6 שנים רצופות) עובדת קשה ועוד במשרה שמחייבת אותי להתלבש צנוע מאוד. לכן, חסר לי הפורקן הזה, לפני שיש לי ילדים. כשהצגתי את זה בפניו הוא אמר שהוא ממש לא מתכוון לשתף עם זה פעולה (לא לבוא איתי למסיבה ובטח שלא אלך לבד).
כל הדברים האלה התחילו להוריד לי ממנו בקשר, אחרי 5 שנים ביחד.
אני באמת תוהה אם יש מה לעשות בהמשך הקשר. אני מרגישה שכל היוזמות שלי, כל ההוצאות הרציניות שלי, כל התלות היא בי. וכשאני רוצה משהו בשביל שנינו הוא פשוט מחפש דרכים שלא לרצות אותי.
תוהה אם אני מגזימה, אם יש מה לעשות, אולי אני סתם מצפה ממנו ליותר מדי.