הורסת זוגיות מושלמת שוב. למה אני לא מרפה מאקס אחרי כל כך הרבה שנים?

שלום, אני אשתדל שלא לחפור אבל אני ממש לא יודעת מאיפה להתחיל... אני אתחיל בזה שאני נמצאת במערכת יחסים עם חבר שלי כבר שנה נקרא לו אור- ואני ממש מבולבלת. בהתחלה הכל היה מדהים, חשבתי שהוא הנשמה התאומה שלי, היה לנו המון דברים במשותף, הוא אפילו לקח אותי לאמסטרדם חצי שנה אחרי שהכרנו ובאמת תמיד מפנק ומשקיע. הסקס היה מדהים, ממש נמשכתי אליו.. ולאחרונה הכל השתנה. עברנו לגור ביחד לפני שבועים בערך וכבר הוא מתחיל ״לספור״ את מה שהוא עושה בבית ומה אני לא.. הוא בעיקר עושה את הקניות הפיזיות לבית ואנחנו שומרים את הקבלות כדי להתקזז. חשוב לי לציין שלפעמים יש לי נפילות נפשיות שהן לא תמיד בשליטתי ולצערי אני מסוגלת להפוך לרוח רפאים כשאני בדאון שלי. עכשיו, הדאון שלי מורכב מכמה דברים: לסבתא שלי יש אלצהיימר וזה מפחיד אותי- בעיקר המוות בכללי מפחיד אותי. האקס שלי, המצב הכלכלי והפיזי שלי. בהתחלה עומרי היה מאוד רגיש לנפילות המתח שלי, היה מחבק ומחזק אותי ולאחרונה ממש לא. אני חייבת להגיד שהאקס שלי דפק אותי ממש נפשית, זה לא נגמר טוב בינינו ואני עדיין חושבת עליו למרות שעברו 5-7 שנים. אני כל הזמן משווה, עדיין. באמת חשבתי שמצאתי את האחד שלי אבל משום מה המחשבות על האקס כנראה מפריעות לי להיות מינית או להיפתח נפשית והעובדה שאור רק בודק מה אני עושה כל היום מורידות לי.. הבעיה המרכזית של האקסים שלי היתה העובדה שאני לא מנצלת את הכישרון שלי. זה הכישרון שלי! אני אחליט מה אני רוצה לעשות איתו! כסף מעניין לי את התחת! אור הבטיח שאם נעבור דירה ביחד הוא יקח עליו את החשבונות ושזה קטן עליו. הוא עובד בעסק משפחתי ואני שכירה. אז שעברנו הוא רק מזכיר לי כמה הוא והוא והוא עושה וכמה אני לא שזה לא ממש מדויק. גם יש לו כל מיני יציאות בנוסח את לא נמשכת אליי וזה ממש מוריד לי. עליתי במשקל בגלל שאור שף והוא מבשל לי כל הזמן וזה מתסכל אותי ומבאס כי אני לא מרכישה שיש לי ביטחון עצמי והוא רק מעודד אותי להיות ״מי שאני״. זה נשמע שעומרי זה חלום שהתגשם אבל הוא כל הזמן אומר שאני לא מעריכה. מה זה אומר? אני צריכה לנשק לו א הרגליים כי הוא עושה קצת קניות? ראבק. איך הוא מצפה שאני אשכב איתו אחרי זה? בדאון האחרון הוא התעלם ממני לחלוטין וירד עלי ממש על הקטע שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי וחושבת רק על עצמי.
לפני שעברנו לגור ביחד גרתי לבד בדירת חדר והיה לי את החופש שלי עכשיו אני מרגישה תקועה, ושאין לי את הפינה שלי. עברנו לגור ביחד כדי לייצב אותי מבחינה כלכלית ונדמה שהוא רק צריך עזרה ממני כל הזמן. אני כל הזמן בוכה בעיקר, אני לא מאמינה ששוב הגעתי למצב כזה בגיל 33. יכול להיות שהוא עבד עליי? איכפת לו ממני בכלל? אני מבזבזת את הזמן שלי איתו? מה לעשות? מקווה שהיה קצת היגיון פה