אימא שצריכה אימא, איך להתמודד עם הנתק עם אמא שלי? ואיך להיות אמא טובה לבת שלי?

אני אימא טריה.
מאז ההריון קשה לי מאוד עם מערכת היחסים המורכבת שיש לי עם אימא שלי.
בתחילת ההיריון חשבתי שאני מדמיינת, שהכל בראש שלי, אבל ככל שהילדה (שלי) גדלה ככה אני מבינה את עומק הנתק שיש ביני לבין אימא שלי.
זה היה דור אחר, ולפני דעתי אימא שלי חוותה דיכאון שאחרי לידה (אני הייתי לא מתוכננת, אימא שלי הייתה בחודש שלישי כשההורים שלי התחתנו, בסוף התואר הראשון שלה). כמו כן, במהלך הילדות שלי הייתי המון במסגרות (מגיל שנה ועד גיל 12), והייתי חוזרת כל יום ב6-7 הבייתה לארוחת ערב, מקלחת ושינה.
זה מאוד יושב לי.
כל פעם שקשה לי עם הבת שלי, ולא קל לגדל תינוקות, אני רוצה שיעטפו אותי כמו שאני עוטפת אותה. שיחבקו אותי, שינשקו אותי שינחמו אותי. משהו בי צורח אימא, אימא! ואימא שלי קרובה אליי פיזית ופשוט לא זמינה/נגישה אליה. אני יודעת שטכנית היא יכולה להגיע אליי תוך עשר דקות, אבל תמיד יש לה תוכניות שהן בעדיפות יותר גדולה.
אני כל הזמן צריכה ליזום את הקשר ביני ובין אימא שלי ובינה לבין הבת שלי. מתקשרת אליה בוידאו, שולחת לה תמונות, משתדלת לבוא לבקר (אני גרה בבניין בלי מעלית וקשה לי לסחוב את התינוקת יחד עם הדברים) וגם קרו הרבה מקרים שבאתי לבית של ההורים שלי ואף אחד לא נמצא (שניהם עובדים עד שעות מאוחרות), מזמינה אותה אליי.
היא מצידה מתלוננת למה אני לא באה יותר ושאני צריכה לצאת יותר מהבית (היא לא באמת מודעת לכמה אני יוצאת מהבית, מבחינתה אני כל השבוע תקועה בבית בגלל שאני לא עובדת), אומרת לי שאני לא "משחררת" מהילדה (מצטערת אבל הבן אדם היחיד שאני סומכת עליו בעיניים עצומות זה הבן זוג והוא היחיד שנשאר איתה לבד), התנועות שלה לא עדינות ולפעמים אני ממש חוששת שפיזית היא תפגע בילדה.
אני משתדלת לסלוח לה על העבר, וגם על ההווה, אבל היא במקום להיות מעורבת בחיים שלי, לתת תמיכה, להקשר עם הנכדה, היא מתערבת ונותנת לי הערות וגם אומרת לי בפה מלא שאם אני אשאיר את הנכדה אצלה היא תעשה מה שהיא רוצה מבלי להקשיב לרצונות ולצרכים שלי כאימא ואני בטוחה שהיא לא תשמע לרצונות ולצרכים שלה כנכדה.
זה הגיע למצב שאני יותר סומכת על אחותי הקטנה מאשר על אימא שלי.
היא גם מסתירה ממני דברים, בעיקר תהליכים רפואיים שמשפיעים על התפקוד שלה. אני מאוד דואגת לה, דואגת שהיא תפגע בעצמה. היא עובדת קשה מאוד, הולכת לבקר את המשפחה הרחוקה פעם בשבוע, ואוכלת רגשית. אני מרגישה אשמה אחרי שאני רבה איתה כי אני מפחדת שהיא תלך לאכול רגשית והדימוי שלה ידרדר (יש לה דימוי גוף מאוד בעייתי גם על עצמה וגם עליי) וגם אני מרגישה רעה כי אני אמורה לכבד את ההורים שלי, ואני ילדה רעה בזה שאני רבה איתה.
אני מפחדת שגם הקשר שלי ושל הבת שלי ידרדר, ואני מאוד זקוקה לקשר הזה, בייחוד בגלל הקשר הבעייתי שלי ושל אימא שלי (יש לי בן זוג אוהב ותומך אבל הוא לא אימא שלי). אני מפחדת שאני אתאכזר לבת שלי או אהיה לא נגישה אליה, או שאני לא אצליח להגן עליה בגלל שאין לי את התמיכה של אימא שלי לצידי.