מחבר הכי טוב הפך לאויב הכי גדול, איך לנצח?

היי לכולם.
אני רוצה להקדים בסיפור.
אני מאוד רוצה ליהיות רופא וחשבתי לפני שנה לעשות קורס ביולוגיה לרפואה חיצונית למסגרת התיכון.
עכשיו נתחיל.
היי! הסיפור שלי מתחיל בחבר ממש טוב מפעם שהפך לסיוט שחי.
אני ילד יחסית מקובל בחברה של הכיתה ותמיד היה לי חבר שהיה איתי.
היינו עושים שטויות כל הזמן, קיצר, דברים של ילדים בתיכון.
בכיתה אני בחיים לא מתחיל קטטה של אלימות.
יש לי חוק ברזל:"אני לא אלים, אני לא מאמין בזה" כל הכיתה יודעת את זה. חלקכם יחשבו שאני פראייר שאני צריך להחזיר לפעמים אבל אני לא חושב.

נחזור לעיניין.
החבר הזה נקרא לו דני, היה ם ממש מקובל.
אבל הוא לא היה מקובל כי רצו אותו ואהבו אותו.
חלקם כן, אבל הרבה לא.
אז למה הוא היה מקובל? פשוט כולם פחדו לריב איתו כי ידעו שאם יריבו איתו יכולים להפסיד הרבה חברים.
אבל דני עלה לי על העצבים!!!!
כמה שהיינו חברים הוא היה משוגע.
היו לו התקפי זעם שלא יכל לשלוט עליהם.
(לדוגמא פעם אחת הוא שבר לילד משקפיים כי הוא לקח לו דף)
אבל אני תמיד הייתי לצידו. להרגיע אותו ולתמוך. כשהיה מתעצבן הייתי מרגיע אותו וכשהיה צריך עזרה הייתי עוזר גם.
אבל הוא תמיד היה זבל בחזרה.
התעלמתי מזה.
יום אחד חזרנו מהלימודים.
חזרנו ביחד כרגיל ודיברנו.
ואז אמרתי לו:"דני! קיבלו אותי ללימודים של הביולוגיה!!!" ציפיתי לאיזה תגובה טובה כלשהי שתיהייה תומכת או נחמדה. אבל בתגובה קיבלתי "שתוק". את האמת שהכרתי אותו יותר מידי טוב כדי לדעת שזה יתפתח לעצבים. שאלתי אותו:"מה נסגר? רק אמרתי לך שהתקבלתי" והוא שוב ענה שתוק.
הוא אמר שאני לא אצליח בזה וחוץ מזה מה לומדים שם? שאם מצמידים את שני הידיים מקבלים את הגודל של המח?.
אני התעלמתי ונפרדתי ממנו באמצע הדרך לא כעסתי, אבל נעלבתי.

חלקכם יגיד:"איזה מן גבר נפגע מזה?" אז תחשבו שליד כמה חברים אתם פשוט מושפלים, והחלום הגדול שלכם-נהרס.
הגעתי הביתה ושלחתי לו הודעה שאני נותן לו הזדמנות להתחרט אבל הוא אמר שהוא לא יבקש סליחה על זה.
אחרי עצבים של 20 דקות פשוט עצרתי את הריב ושלחתי לו בדיחה. ככה זה נגמר, חזרנו ליהיות חברים.
אבל זה לא אומר שאני לא הייתי פגוע.
נגמרה השנה, והיינו צריכים לארגן שולחן חדש בקפיטריה עם החברים.
עד עכשיו דני היה איתנו בשולחן.
הבעיה היא ש4 ילדים מהשולחן העדיפו שלא יהיה איתנו.
לכן בגלל שאני אירגנתי את השולחן אז שלחתי לדני הודעה שהוא לא יישב איתנו(כמובן שהסברתי למה אבל הוא אמר שזה לא נכון כי כולם מתים עליו)......
הוא נעלב (אני מבין אותו אבל מותר לנו לא לרצות משהו איתנו) והחליט להפגין.
באמצע השיעור יום אחרי הוא קם וצעק עליי לסתום את הפה כי דיברתי עם חבר שלידי.
כאן זה התחיל, הוא הכריז על מלחמה.
אני שלחתי לו הודעה בוואצאפ שאני לא רוצה שהוא יותר ידבר איתי או עליי בחיים. ושפשוט ייגמור איתי.
הוא הסכים וחסם אותי.
המשכתי כרגיל, אבל הוא החליט לפרסם עליי דברים רעים לכולם.
שלחתי הודעה בקבוצה (כדי שיראה) שאני ביקשתי שלא ידבר עליי.
אבל הוא המשיך.
מוצש אחד יצאנו(חברים) והחלטתי לגמור את זה.
פשוט דיברתי איתו.
הוא זרם והכל כאילו נעלם.
אבל לא יכולתי פשוט להמשיך לדבר איתו.
זה פשוט עשה לי רע כל פעם שנזכרתי בדברים שעשה לי.
אז לא דיברתי איתו ישירות אלא רק בהודעות.
לאט לאט זה נגמר.
ככה חשבתי.
הוא התחיל לדבר על זה עם ילדים מיב' והם איימו עליי שאם אני לא אשלח לו מכתב סליחה אז הם יכו אותי.
שלחתי לו בוואצאפ שאני לא רב איתו כי אני בוגר מידי בשביל לריב אלא פשוט אני מעדיף שלא לדבר איתו כי כל פעם שאני מתקרב לאש הזאת אני נכווה.
אבל בתגובה הוא שלח:"אני סיימתי עם זה, נמאס לי!! אני אפילו לא אקרא את הטימטום ששלחת לי עכשיו!!"
שלחתי לו בתגובה שהוא זה שרצה מכתב סליחה, אבל נחסמתי.

אני כבר חודש וחצי ככה ואת האמת שהוא לא חסר לי אבל ההפגנות שהוא עושה נגדי (מתעלם מכל דבר שלי וכאילו שאני תת רמה בשבילו) מרגיזות אותי.
אני מאד רוצה לגרום שכל זה לא יקרה.
אבל הוא פתח במלחמה.
השאלה שלי,
האם לנצח במלחמה הזאת ופשוט להתעלם
האם לנצח בדרך של תגובה עצבנית
או פשוט להגיע להסכם שלום איתו ולבקש סליחה וככה אני יראה לו שאני צריך אותו יותר ממה שהוא צריך אותי(שאגב גם את זה הוא הזכיר כל הזמן...)

תודה!