קרועה בין הכבוד של בעלי לאמא שלי, מה לעשות?

בוקר טוב האמת שבמקרה נכנסתי וראיתי תשובות מעניינות אז החלטתי גם להתייעץ.
אני אתחיל מקצת רקע עליי
אני בת 28, אבא שלי נפטר שהייתי בת שלוש, יש לי אחות שגדולה ממני בשנתיים ואמא.
אמא שלי גידלה אותנו לגמריי לבד ורצתה בשבילנו הכי טוב.. אחותי הלכה במסלול רגיל.
אני לעומת זאת תמיד עשיתי קצת בעיות ושטויות.
כנראה שגררתי כעסים מהמוות של אבא שלי...
בכל מקרה עברתי כל מיני מערכות יחסים חולניות,
הייתה לי מערכת יחסים ארוכה שארכה חמש שנים לסירוגין, המון אהבה אבל לצד זה גם חוסר הבנה ודברים כואבים אחרים... החזקנו זה בזו עד שהקש שבר את גב הגמל. (כל זה היה לפניי שלוש שנים)
אחרי 8 חודשים הכרתי את בעלי
יצאנו לא הרבה זמן, מאוד רצתי שזה יסתדר בינינו, הוא ידע את הסיפור עם האקס שלי...
בכל מקרה הוא היה מעביר עלי ביקורות בכל שיחה שלנו במסווה של דאגה, אני ראיתי את זה בהתחלה משהו חיובי. אולי כי הייתי מסוחררת עוד מהפרידה.
הוא הציע לי נישואים דיי מהר
בכל מקרה הביקורות התחילו לגלוש גם לכיוון המשפחה שלי בזמן שאירגנו את החתונה, הוא תמיד חיפש הצדקה מצד אמא שלי ובין לבין אמר עליי מילים לא מכבדות.
בהתחלה כולנו חשבנו שזה מהלחץ שלי ושלו
גם אני לא תמיד דיברתי יפה
גיליתי שאני בהריון והלחץ התגבר
בכל מקרה נהיו חילוקי דעות מטורפים על איפה נגור, כמה מוזמנים יהיו בחתונה... הרגשתי רע. הוא לא כל כך רצה לתת לי תשובות.
התחתנו
בסופו של דבר עברנו לגור איפה שרציתי
אחרי תחנונים שלי והתערבות של המשפחה שלו
(אמא שלו רצתה שנגור אצלה בהתחלה- אני סירבתי)
כנראה בסוף הבינו שאם הוא לא יעבור למקום המגורים שרציתי (בגלל העבודה שלי והקרבה לאמא שלי..)
זה לא יקרה.
כל אחד משך לכיוון שלו... הוא לא ראה אותי בכלל ככה הרגשתי. בכל מקרה הוא פיתח שינאה לאמא שלי.
כאילו בגללה כל זה קרה
אבל אמא שלי באמת ניסתה לעזור לנו בכל דבר אפשרי
והוא מצידו תמיד היה משווה את אמא שלי לאמא שלו.
כל ההריון בכיתי מעצבים בלי סוף...
הרגשתי לבד לבד לבד
וגם הוא הרגיש ככה
היינו מנסים להסתדר והופ פיצוץ
היו כמה רגעים יפים.. אבל החוסר תקשורת היה מכוער מאודדדד ותמיד היה שם.
מאז שעברנו לגור ביחד סיכמנו שכל שבת נעשה אצל ההורים שלו כי הוא דתי, באמת כל שבת עד חודש תשיעי נסעתי להוריו (יש לציין שהוריו גרים 20 דקות נסיעה ויש להם רכב)
בכל מקרה באמת רציתי להשתדל בשבילו כי ידעתי שגם לו לא קל לעבור מבית הוריו...
ההורים שלו גם ניסו לתמוך בנו וקנו לנו רהיטים לבית.
בגלל זה תמיד היו השוואות, הוא לא קלט שהם זוג ואמא שלי אחד. היא תמיד נתנה ודאגה לא לבייש אותי כי לא נכנסתי לחתונה עם כסף.
בכל מקרה בלידה שברנו שיא חדש בחוסר כבוד
במהלך הלידה בעלי אמא שלי ושלו וגם אחותי היו
הלידה שלי קצת הסתבכה
ואמא שלי הייתה לחוצה ... הוא פשוט רב איתה.
אחרי הלידה הוא ישב עם חברות שלי וליכלך עליה קשות!!! יום אחרי הוא רב איתה בגלל מוצץ.. והוא בא לבקר אותי כמו אורח.
יומיים אחרי הלידה הייתה לו יום הולדת, אמא שלי קנתה לו עוגה והביאה לבית חולים. הוא לא רצה להגיד לה מזל טוב ופשוט הביך אותי עד מוות.:
כל השהות שלי בבית חולים רבנו והוא לא הפסיק לדבר על אמא שלי.
חזרתי הביתה
במקום שיאסוף אותי מהבית חולים בבוקר
הוא התעורר רק בצהריים, אחרי שבוע שאני שם!!!
המצב בינינו החמירר מאוד
אמא שלי באה לעזור לי אצלי בבית
ובאמת כיבדה אותו
אבל אני הייתי פגועה, לא קיבלתי ממנו פרח או מזל טוב ללידה. הוא לא נישק אותי כי הוא שומר נידה( הוא לא כזה דתי הוא מחמיר מתי שבא לו)
בקיצור אחריי שבועיים בבית רבנו ממש
ריב שהגיע לפסים אלימים מצד שנינו
הרגשתי שאני חנוקה
אמא שלי באה ראתה אותי בוכה ואותו צועק
וצעקה עליו
הוא השתגע עליה וכל הזעם יצא לכיוון שלה
הוא אפילו קרא לה אלמנה והיא אמרה שתזמין לו משטרה.
ואני כמובן מרגישה שכל זה בגלל שילדתי... הלכתי לישון אצל אמא שלי מרוב שהייתי פגועה והוא חשב שאני אחזור אחריי יומיים, אבל כאב לי מדיי.
נפרדנו לכמה חודשים אחרי עוד כמה ריבים חזרתי לגור עם התינוקת אצל אמא שלי שהיא הייתה בת חודשיים.
הוא פינה את הדירה שהשכרנו בעצת אמו.
היינו פרודים 8 חודשים
רק ריבים ועצבים. כל פעם שהוא רצה לראות את הילדה כמובן שהסכמתי אבל הוא היה מאשים את אמא שלי.
אני אקצר ואומר שחזרנו לא מזמן אחרי שכמעט התגרשנו (ביום של הגט החלטנו לתת לזה צאנס נוסף) אמא שלי סלחה לו
וגם אחותי
אבל הוא חזר לסורו
וגם אני..
אחרי שלושה חודשים שוב נפרדנו הוא כועס שאני לא חוזרת הביתה בריבים קשים.
אבל אני לא יכולה לשמוע את המילים שלו
מה לעשותתת???? אני קרועה בינו לבין הכבוד שלי ושל אמא שלי..