אני מרגיש אבוד, הצבא גומר אותי נפשית, מה לעשות?

אהלן,התגייסתי בינואר האחרון.. שלחו אותי להיות מאבטח מתקנים באיזה בסיס מסריח וקטן . אני עושה שבוע שבוע אמנם אבל זה קשה ומגעיל . בבסיס אני שונא את האנשים שאיתי,אני שונא את המפקדים,אני שונא הכל. תמיד הייתי מבואס אבל בפעם האחרונה שהלכתי לבסיס הרגשתי ממש ממש בדכאון , הרגשתי שאני לא מסוגל..שאם אני הולך לבסיס אני חוטף התקף לב מרוב שיגעון.
התפקיד שלי ממש קשה..אני בקושי ישן ביממה 5 שעות כי תמיד יש רעש אצלנו בחדרים וזה לפי משמרות.. אז כולם שמים פס . וגם יש לי שמירות שהם לגמרי לא הגיוניות ומתישות.
אני בא ביום ראשון לבסיס וכל השבוע אני פשוט סובל,אין לי רגע של פרטיות..אני אדם מאוד סגור ואני צריך פרטיות , פשוט אין לי את זה.
אני אדם שמח בדרך כלל,בבסיס אני פשוט אדם אחר,אני מאוד סגור,אני לא מתחבר לאף אחד.
אני לא רוצה לצאת מהצבא בגלל לחץ מהבית,זה לא אופציה.
אני לא רוצה לעבור תפקיד כי יש לי קיצור שירות ואם אני יעבור לתפקיד אחר אני יאבד אותו ויעשה שנתיים ושמונה.
אני באמת לא אוהב להתבכיין אני אדם שאוהב לעבוד,אבל לא בתנאים האלה.
אני באמת קשה לי שם , המפקדים מתנכלים אלי.
ה"חברים" מתנכלים אלי .
התפקיד ממש זבל של תפקיד.
ואני לא יכול עם היציאות האלו של השבוע שבוע , אני צריך המון המון בית,אני מאבד את השפיות אם אני לא מקבל את זה. ואני לא מקבל את זה .
בבית אני אדם חברותי שכולם אוהבים,בבסיס אני כל כך שונה..אני פשוט בא לשם בשביל לסבול ולעוף הביתה בשביל שלא יעלו אותי משפט.
אני צריך סביבה חמה ואוהבת כמו שיש לי בבית.
בבקשה אל תשפטו אותי,אני יודע שיש אנשים שתורמים הרבה יותר .. אני פשוט מרגיש כמו כלב שמירה.
אולי חלקכם יקראו לי מפונק או משהו..אבל באמת שאני הכי לא,אני עובד מגיל 14 .
אני פשוט חסר אונים בזמן האחרון.
הרי אם אני אהיה נפקד אני אלך לכלא,ואם אני אלך לבסיס אני ארגיש בתוך כלא.
אז ככה או ככה אני אסבול,לכן אין לי ממש לעשות חוץ מלסתום תפה ולהגיד תודה שלפחות בבסיס יש לי תנאים טיפה יותר טובים מהכלא.
אני לא הייתי בכלא ואני ממש לא רוצה להגיע לשם.
אני פשוט רוצה את חיי היפים בחזרה,הכל היה טוב פעם.
והמפקדים לא מבינים הם פשוט לא מבינים,אני מנסה להגיד להם שלא טוב לי והם בתגובה אומרים לי שאין ברירה ואני בצבא.
מתייחסים אלי כמו אל כלב,פשוט דורכים עלי מרגע לרגע..זה לא בשבילי.
אני רק רוצה שהסבל ייגמר,אני כותב את זה באמת בדמעות.
אני לא יכול יותר עם הדכאון הזה,אני פשוט לא יכול..כואב לי כל הזמן .
אפילו שאני יוצא לשבוע בבית אני כבר מרגיש רע כי אני יודע שהשבוע הזה עם הסביבה האוהבת שלי ייגמר בקרוב וישלחו אותי שוב למקום שאני לא יכול להיות בו משום בחינה אפשרית .
אני לא יכול לאכול בבסיס אפילו כי אני שונא את האוכל שם , אני בקושי אוכל.
אני מרגיש מנוטרל ואני ממש שונא את זה.
יש לי עוד המון לפרוק ולספר אבל אני מרגיש שאני חופר מדי ...
אם אפשר שתתנו לי עצות מה לעשות?איך להשיג 5-9? או אפילו יותר מזה..כי אני חייב המון בית.אני לא יכול לישון בבסיס יותר,ויומיות לא בא בחשבון.
תודה לכולם על העזרה , מעריך.