קונפליקט מלחיץ במקום עבודה חדש, ממה הוא נבע וכיצד לנהוג כשאגיע לעבודה ביום ראשון?

התחלתי לאחרונה לעבוד במסגרת חינוך בלתי פורמלית. בשבוע הראשון מנקודת מבטי לפחות וממה ששודר אלי, הייתי בסדר. העובדות האחרות שנמצאות איתי הביעו הבנה כלפי זה שלוקח לי זמן להשתלב בעבודה כי זו פעם ראשונה שיצאתי לעבוד במסגרת כזו וקיבלתי רושם שהן מבינות שאני עושה את המקסימום כדי להשתלב וללמוד את התפקיד מהר. לפני יומיים אירע מקרה שלא אפרט עליו, אבל נאלצתי לפעול בו עם מעט הניסיון שהיה לי ובאותו יום העובדות איתי ואחרים ציינו כי פעלתי נכון ועשיתי את מה שיכולתי לעשות בהתחשב בכך שהניסיון שלי עדיין מועט. הלכתי הביתה בהרגשה לא טובה על כך שכבר בשבוע השני התמודדתי עם כזה מקרה, אבל אמרתי טוב... אני אלמד להבא ובמקומות שדרוש שיפור וניסיון אני אפתח אותו. ואמנם... למחרת, כשהגעתי לעבודה התחלתי להרגיש עוינות כלפיי. החל מהערה אחת שאני לא אכתוב פה, אבל יצרה אצלי תחושה שפקפקו ב"גרסה שלי" לאותו אירוע. למרות שבאמת אמרתי את הכל כפי שזה היה. אין לי שום אינטרס לשקר. הבלגתי ולא הגבתי... פשוט תהיתי לעצמי מה זו הגישה הזו. בהמשך היום שוב חוויתי מעין עוינות ופתאום הבנתי שכנראה לא מעריכים את המאמץ שאני עושה להשתלב מהר ואת העבודה שנתתי עד היום מחקו בהינף יד והציגו אותי כאחת שלא יודעת לתקשר עם בני אדם ופתחו עלי עיניים על כל דבר אפשרי שיכול היה להיות (פתאום? אחרי שבשבוע הראשון התנהגתי אותו דבר והייתי בסדר גמור ונחמדה? ומתקשרת?) פתאום אין לי יחסי אנוש?. אני צריכה לעבוד, ואני לא רוצה בכל פעם שיש משבר לקום וללכת. אבל...לא מבינה ממה נובעת העוינות הזו פתאום? אני לא בן אדם שמשקר, באמת שאין לי אף אינטרס להציג סיטואציה שלא התקיימה כסיטואציה שהייתה. אני לא מחפפת, אני מתמודדת עם הרבה לחץ נפשי לאחרונה ובעבודה אני מפרידה במקסימום האפשרי בין מה שאני חווה לבין העבודה, כדי שהתפקוד לא ייפגע וגם כי באמת שלא מעניין אף אחד מה אני חווה. אני לא באתי לעבודה וסיפרתי שבאותו בוקר הקאתי וכל הלילה לא ישנתי וסבלתי מקשיי נשימה קלים כי האף נסתם לי לכמה שעות בלי סיבה. לא אמרתי שאני לא ישנה בזמן האחרון כתוצאכ של הרבה מתח שאני כבר לא יכולה להתמודד איתו, כי הרגשתי שזה לא רלוונטי. בחודשיים האחרונים: נתק ברוטלי נפשית מבן אדם שהחשבתי לחבר קרוב והתגלה כסוציופת נצלן, סיום תואר, המרדף אחר עבודה, עבודות מזדמנות אחרות שנפלו עלי והוציאו ממני את המיץ ומנעו ממני שעות שינה ופנאי, טיפול פסיכולוגי שבו הפסיכולוגית הצליחה להבין את כולם ורק לא אותי ויצרה אצלי יותר בעיות רגשיות נוסף על אלה שהיו(נוצר אצלי רושם שהיא לא הייתה פסיכולוגית שלי אלא של הידיד הזה . היא רק קיבלה את הכסף שלי), עבודה חדשה במקום חדש בחברה שאני לא מכירה בה אף אחד. אני פשוט קורסת ומנסה לא להראות זאת.אני באה לעבודה ומשתדלת להציג כלפי חוץ שהכל סבבה, לחייך ולהיות אדיבה לכולם. ובאמת עושה את המקסימום להצליח. אבל אני לא מכירה עדיין כל כך את הסביבה, אני לא משלהם. אני לא קשורה אליהם בעוד הם מכירים כולם את כולם. זה קשה מאד. אז אני עדיין עם חוסר ביטחון, שואלת הרבה שאלות וכן, גם עושה טעויות. אני יכולה לקבל ביקורת כל עוד זה לא מרגיש לי כמו השפלה או כאילו סתם חיפשו אותי... האם יש מצב שזו פשוט "התנכלות" של תחילת עבודה ובהמשך הכל יסתדר? או שהאנשים והסביבה פשוט לא יקבלו אותי כי אני "לא משלהם", ואז לא משנה מה תהיה איכות העבודה שלי פשוט יחפשו אותי על כל דבר? כי אם זו האפשרות השנייה... האם שווה לי להישאר בעבודה הזו ולסבול ?