אני בת 18 וחצי,עוד מעט 19.אני צריכה כבר להתחיל לעבוד.עבדתי עד עכשיו בעבודה אחת ועזבתי על היום השני.אני נפגעת מכל דבר קטן.ביישנית(מאוד).עכשיו הקטע הוא שלפעמים אני לא ביישנית,ז"א אני מדברת בקול חזק ובוטח,נחמדה בד"כ.אבל הרבה פעמים אני פשוט שותקת.לא פעם ולא פעמיים בילדות וגם בנעורים תמיד כשהייתי מדברת לא היו מראים עניין במה שיש לי לומר,אז פשוט התחלתי לסתום את הפה,כי במילא אין מי שמקשיב.
יש לי עוד עניין,אני מגמגמת.זה הפסיק לי למשך תקופה די ארוכה ולפני חודש בערך זה חזר.באופן כללי אני מדברת רגיל,אבל יש משפטים שאני פשוט מושכת ומושכת ולא מצליחה לומר את המשפט.וזה מאוד מקשה עליי,במיוחד בחיפוש עבודה.
אני צריכה לקנות בגדים חדשים(ממש בדחיפות) כי בקושי יש לי(ואני מתכוונת לזה).לי עצמי אין כסף.
המצב הכלכלי בבית לא משהו.אבל גם שנותנים לי כסף לקנות כמה בגדים אני מסרבת ומעדיפה שזה יישאר לדברים אחרים(אוכל,חובות)- כבר מגיל קטן אני כזאת.ובפעמים שהייתי קונה בגדים אז אחרי שבוע שבועיים שהכסף היה אוזל היו לי רגשות אשמה על מה שקניתי.
יש לי הרבה דברים לחלוק עם אחרים,אבל אני אף פעם לא יוזמת שיחות/דעות כי ברגע שאני אפתח את הפה-יסתכלו עליי,ישימו לב אליי.ואז אני נבוכה בצורה בלתי מוסברת.
התרגלתי לפינה הקטנה והמוגנת שיש לי בבית.
אני מרגישה כ"כ ילדה קטנה שלא שווה כלום.
לפעמים יורדות לי דמעות ונראה לי ששום דבר כבר לא יצא ממני.
מה אפשר לעשות חוץ מללכת לפסיכולוג או רופא?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025