הכרתי מישהי שהפכה לאהבת חיי, אני לא יכולה לספר לה את זה. איך להתמודד?

היי..
אני לא בטוחה אם אני כותבת את זה כי אני רוצה עצה או סתם לפרוק אבל זה משהו שיושב עליי כבר הרבה יותר מידי זמן ואולי חלק יחשבו שאני מוזרה ופחדנית אבל זה מה יש..
טוב אז הסיפור שלי מתחיל בסוף כיתה ח' (היום אני שבוע לפני גיוס ובת 19), הייתי בחטיבה בלי הרבה חברים, והיה לי ידיד ממש טוב שלמד בבית ספר אחר, זה היה בל"ג בעומר, הוא הכיר לי את החברים שלו והם הזמינו אותי לעשות איתם מדורה, וזאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את הילדה שהפכה לאהבת חיי ולדבר הכי כואב בחיים שלי בו זמנית.
עם לדלג על כל הסיפור, הילדה הזאת היום היא החברה הכי טובה שלי, יש לנו עןד חברה ואנחנו כמו שלישיה בלתי נפרדת מכיתה ט'. עברנו ביחד המון אבל כל הזמן הזה הייתי מאוהבת בה עד היום.. כבר 5 שנים שאני מאוהבת בה..( חשוב לי לציין שמעולם לא היה לי חבר או לחילופין חברה). כל השנים האלה לא סיפרתי לאף אחד שום דבר מתוך פחד.. וכמובן שלה לא אמרתי כלום אף פעם ותמיד פחדתי שהיא תגלה.. יש לציין שהיא סטייריטית לגמריי וזה הדבר שהכי שובר לי את הלב.. וידיעה שלעולם לא יקרה בינינו משהו.. וכמו שציינתי קודם אנחנו היא גם בחרה הכי טובה שלי והייתה כל הזמן הזה.. בתוך ה5 שנים האלה היה לה חבר במשך חצי שנה.. חבר שאיכשהו יצא שאני והחברה השניה עזרנו לה להשיג אחרי המון זמן שהיא רצתה אותו.. ואתם בטח מבינים כמה קשה זה היה בשבילי אבל מצד שני לא יכולתי לעשות כלום כי פחדתי שיגלו.. זאת הייתה אחת התקוםות הכי קשות שלי. בטח אתם חושבים איך לא התגברתי עליה עד עכשיו, אבל אני פשוט לא מצליחה.. היא התגייסה לא מזמן ואני לא מפסיקה לחשוב עליה ולהתגעגע..
היא כלכך מדהימה.. יש בה הכל.. היא מצליחה להרגיע אותי בשניות, היא תמיד מקשיבה ועוזרת, יש לה אופי מדהים והיא כלכך יפה.. מי שיהיה איתה יזכה ואני מקווה שהוא יבין את זה.. מיותר לציין שתמיד מתחילים איתה וזה אחד הדברים היותר קשים בשבילי.. אני פשוט רוצה לחבק אותה בלי לעזוב.. השיחות שלנו באמצע הלילה הרכב הם הדבר האהוב עליי, וכשאני איתה אני מרגישה הכי טוב בעולם.. היא גורמת לי לחייך בלי סיבה, היא גורמת לי להרגיש דברים שרק איתה אני מרגישה ולהתגעגע עד שיגעון.. ועדיין אני לא יכולה לספר לה כי אין לי אומץ ואני יודעת שלעולם לא יהיה בינינו כולם..
זהו.. הייתי חייבת לפרוק..